לדלג לתוכן

איטלקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איטלקים
italiani
(מימין לשמאל) שורה עליונה: אלסנדרו וולטה, מיכלאנג'לו, גלילאו גליליי. שורה תחתונה: ג'ורדנו ברונו, לאונרדו דה וינצ'י, גוליילמו מרקוני.
(מימין לשמאל) שורה עליונה: אלסנדרו וולטה, מיכלאנג'לו, גלילאו גליליי. שורה תחתונה: ג'ורדנו ברונו, לאונרדו דה וינצ'י, גוליילמו מרקוני.
(מימין לשמאל) שורה עליונה: אלסנדרו וולטה, מיכלאנג'לו, גלילאו גליליי. שורה תחתונה: ג'ורדנו ברונו, לאונרדו דה וינצ'י, גוליילמו מרקוני.
אוכלוסייה
כ-120 מיליון[1]
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
איטליה: 55,500,000
ברזיל: 32,000,000
ארגנטינה:30,000,000
ארצות הברית: 17,300,000
ונצואלה: 1-2,000,000
אורוגוואי: 1,500,000
קנדה: 1,270,000
צרפת: 1,000,000
אוסטרליה: 800,000
שווייץ: 750,000
גרמניה: 611,000
בלגיה: 280,000
בריטניה: 133,000
פרגוואי: 100,000
צ'ילה: 96,000
דרום אפריקה: 35,000
ספרד: 29,000
לוקסמבורג: 20,000
קרואטיה: 19,636
מונקו: 5,000
שפות
איטלקיתדיאלקטים שונים וסיצילינית), שפות המדינות בהן הם חיים
דת
במידה מכרעת נצרות קתולית, חלק אתיאסטים ואגנוסטים
קבוצות אתניות קשורות
עמים לטיניים אחרים:
ספרדים
פורטוגזים
צרפתים
רומנים

איטלקיםאיטלקית: Italiani), הם עם וקבוצה אתנית לטינית שמוצאה בדרום אירופה, מחצי האי האיטלקי וסביבתו; מרוכזים כיום בעיקר באיטליה, אם כי נפוצו במידה רבה גם לשאר מדינות מערב אירופה, דרום אמריקה וצפונה. שפתם היא האיטלקית על הדיאלקטים השונים שלה ודתם היא, במידה מכרעת, נצרות קתולית.

כדוברי שפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו של חצי האי האיטלקי במהלך ההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים של מטבעות או סוגי יינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" (ולא "איטלי").

בעוד שבאיטליה עצמה ישנם כ-56 מיליון איטלקים "אתניים", הרי שהפזורה האיטלקית נפוצה בכל העולם כמעט[1]; כ-750,000 חיים בשווייץ, כ-28,000 חיים בסן מרינו, וקבוצות קטנות יותר מתגוררת גם בסלובניה וקרואטיה. פזורה איטלקית נכבדת הרבה יותר קיימת גם בארצות הברית, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, קנדה, בלגיה, אוסטרליה, בריטניה, צרפת וגרמניה (ראו הרחבה בטבלה).

העם האיטלקי הצמיח מתוכו, בעיקר בתקופת הרנסאנס, אישים שהיו לגדולי האומנים והאמנים, אנשי רוח, ממציאים, מדענים, משוררים ועוד אשר משפיעים רבות על התרבות האירופאית בפרט והתרבות העולמית בכלל; בין הבולטים שבהם ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, מונטוורדי, ויואלדי, רוסיני, ג'וזפה ורדי, דנטה אליגיירי, ג'ובאני בוקאצ'ו, מקיאוולי, לואיג'י פיראנדלו, מרקו פולו, כריסטופר קולומבוס, גלילאו גליליי, גוליילמו מרקוני ועוד (ראו רשימה מלאה בקטגוריה:איטלקים).
האיטלקים היהודים[2] היו מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באירופה והצמיחו מתוכם אנשי תורה ורוח רבים.

ברחבי העולם זכו האיטלקים למוניטין של עם שמח וחם מזג שאוהב את הנאות החיים: אוכל איטלקי, אספרסו, אמנות, יין, לבוש אופנתי וערכי משפחה.[3]

מוצא האיטלקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצי האי האיטלקי וסביבתו

מקור התרבויות והשבטים העתיקים באיטליה אינו ברור. היוונים – גם היסטוריונים גדולים כמו הרודוטוס – החזיקו בדעה כי ערים ועמים נוסדו בעקבות התיישבות שבטים זרים. מיתוסים בדבר גיבורים שהקימו ערים כמו ייסוד רומא בידי רומולוס היו נפוצים. גם בימינו יש החושבים, שהציוויליזציה באיטליה היא תוצאה של נדידת עמים ולא התפתחות מקומית. אולם הגישה היותר מקובלת ומחוזקת בעדויות ארכאולוגיות היא שפיזור האוכלוסייה ואופיה החברתי והכלכלי לא השתנו רבות מתקופת הברונזה דרך תקופת הברזל עד העידן המתועד, כלומר התרבויות העיקריות עליהן אנו יודעים מקורן מקומי. עם זאת תרבויות אלה הושפעו ממגע עם גורמים חיצוניים שהגיעו בדרך הים בעיקר, כגון המיקנים, הפיניקים ומאוחר יותר היוונים.

המסורת היהודית מזהה את האיטלקים עם צאצאי האדומים שהתגוררו במזרח התיכון בתקופת המקרא[4] או עם בניו של יוון בן יפת, בנו של נח[5].

כל השבטים, הקבוצות אתניות והאימפריות שפלשו לחצי האיטלקי במשך השנים, נטמעו באוכלוסייה המקומית או החליפו אותה והביאו עימם את תרבותם, ויצרו לבסוף את העם האיטלקי.

מיהו איטלקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירה היסטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היסטוריה של איטליה

תרבות וחברה איטלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – איטלקית

מהגרים באיטליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 כל הנתונים בנוגע לכמות הפזורה האיטלקית במדינות השונות, בטבלה ובערך עצמו, לקוחים מאתר משרד החוץ האיטלקי (ראו שם חלוקה לאזורים שונים).
  2. ^ סוג המינוח - "איטלקים יהודים" או "בני יהדות איטליה", נובע מאופן הראייה את היהודים; אם כאיטלקים - חלק מהחברה האיטלקית, שמלבד היותם כאלה הם גם יהודים, ואם כיהודים תחילה, ולאחר מכן איטלקים.
  3. ^ "Italian family and culture". Syracuse University in Florence. אורכב מ-המקור ב-2012-10-27. נבדק ב-22 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ מסכת מגילה, דף ו', עמוד ב' וראה פירוש רש"י
  5. ^ בראשית רבה, פרשה לז, פסקה א': ובני יון אלישה ותרשיש אלסיטרוס איטלייא דרדנייא.