עם החזרה לישראל של נבחרת הג'ודו מאולימפיאדת טוקיו 2020, מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, התראיין ל-103FM והתייחס למדליה של הנבחרת הקבוצתית, הביקורות אחרי חוסר ההצלחה בתחרויות האישיות, והתכניות לקראת הקמפיין האולימפי הבא.
הבנות נסעו בלי ציפיות ונתנו תצוגות יפות: "להגיד 'נסעתם בלי ציפיות', הכוונה היא לציפיות שלכם. אני לא עובד בתקשורת, אני מתעסק בחלק המקצועי שלי, בציפיות שלי. זה לא נובע מיוהרה ושחצנות. אם היינו באים כל בוקר להתאמן והציפיות היו כמו שאתם תיארתם, לא הייתי יכול להיות מאמן ג'ודו. אנחנו מגיעים כל בוקר, לא מעניינים אותי המיקומים, כל בוקר הבנות מגיעות להתאמן במטרה לעמוד הכי גובה על הפודיום. זה נשמע אולי בלתי אפשרי לחלק מהאנשים, או לא בציפות שלהם, אבל לא עובד לפי הציפיות של אנשים. הציפיות שלנו תמיד הכי גבוהות והאכזבות שלנו הכי גדולות, בגלל זה קמים כל בוקר. אם זה לא היה הדרייב של הבנות, אין מצב שהן היו יכולות לתת ביצוע שגבוה מהדירוג שלהן".
לוקחים בחשבון שאפשר להפסיד: "כשלמישהו יש ציפיות גדולות והוא מתעסק בספורט מקצועני, הוא יודע שגם אפשר להפסיד. אתה לא תמיד מנצח כשאתה בשיא שלך ואל תמיד מפסיד כשאתה לא בשיא שלך. ספורט זה לא חברת ביטוח, כשהציפיות שלי הן להגיע לפודיום זה לא אומר שאני לא לוקח בחשבון שאני לא אצליח, כמאמן זה הדרייב שלי".
שירה ראשוני הדהימה את כולם: "זה אולי ישמע מוזר, אבל אני לא מתעסק בזה. אני מתעסק מקרב לקרב, ששירה תתן את הביצוע הכי טוב שלה. כשזה קורה אני שמח, ואחרי שנייה אני חושב על הקרב הבא, ואותו הדבר כשהיא מפסידה. אתם צריכים להבין את זה, הראש שלי לא עובד כמו שלכם. אני מאמן ג'ודו של בנות שנותנות את החיים שלהן, אף אחת לא עושה את זה בשביל כסף או פרסום, הן עושות את זה כדי להצליח".
אכזבה שלא הגיע לפודיום בתחרויות האישיות: "ברור שהתאכזבתי. אני כל בוקר קם כדי לזכות במדליית זהב. התאכזבתי כמאמן, לא מהספורטאיות. עולות שתי קבוצות, או שני ספורטאים, אין דרך אחרת, מישהו צריך להפסיד ומישהו לנצח. החוכמה לא נמצאת בצד אחד, ההכנה לא נמצאת בצד אחד, לפעמים עולים שני ספורטאים מעולים, נותנים את קרב חייהם אבל מישהו חייב להפסיד. זה לא מסתכם רק בניצחון או הפסד. הנבחרת בנות הייתה מוכנה מבחינת גופנית, טקטית. היכולת למקסם את הפוטנציאל שלהן להערכתי הייתה מעולה. לצאת לפני התחרות בהצהרות שבוודאות תהיה מדליה ואם לא זה כישלון, אני לא עושה את זה".
הביקורות על הספורטאים: "תחשבו ארבע פעמים לפני שאתם אומרים משהו על ספורטאי. תרדו על יושבי ראש, תרדו על כולם, אבל תנו לספורטאים את הכבוד גם אם הם לא מצליחים לפעמים. בודקים יכולת של ענף לא רק באספקט אחד, לא רק במימד המדליה. התחרות הקבוצתית הוכיחה את זה. באנו לטוקיו עם 12 ספורטאים, יש לך בערך 10-12 מדינות שהגיעו עם 12 ספורטאים. לתחרות הקבוצתית הגיעו 11 מדינות, חוץ מנבחרת הפליטים שזה בונוס מהאיגוד העולמי. 11 מדינות הגיעו כתוצאה מהיכולת המקצועית שלהם, עם עומק שיש להם גם נשים גם גברים. קח את נבחרת גאורגיה ואזרבייג'אן, נבחרות מטורפות עם אפס מאופס בנשים, הם לא הגיעו לקבוצתי. יש גם מדינות שמדהימות בנשים וכלום בגברים. נבחרת ישראל הגיעה עם עומק בנשים וגברים, זו עובדה, תעשו סטטיסטיקה כמה מדינות הגיעו עם הכמות הזו. לפעמים אתה מגיע מוכן עם ספוטאים מעולים ומפסידים כי היריב שמולם יכול לנצח אותם. אין מה לעשות, זה ספורט, לא רק אתה מגיע מוכן. הגיעו 12 ספוטאים, אחת מכל ה-12 הפסידה בקרב הראשון, גילי שריר, לספורטאית שמדורגת מעליה בקרב שהיא נלחמה בו עד השנייה המאחרונה. יש שני ספוטאים שהגיעו קרב אחד ממדליה ובדירוג שלהם הם לא היו באזור מדליות בכלל. עוד שלושה הגיעו למקום שביעי. אנחנו לא אוהבים את זה, אנחנו רוצים מדליות, אבל לקחת את זה ולהגיד שהנבחרת הגיע לא מוכנה…"
הציפיות בתחרויות האישיות הובילו לשאלות: "מאוכזבים שלא חזרנו עם מדליה אישית. זה בסדר, אלה הציפות שלנו, גם ג'וקוביץ' ואוסקה הפסידו, זה יכול לקרות. אבל תירגעו, תחכו לאחרי התחרות לפחות. אני אומר שהמדליה בקבוצתי הרבה יותר יוקרתית ממדליה אישית מראה על עומק ועל עוצמה. זו תחרות שאתה חייב להביא בה נבחרת שהיא באופן יחסי חזקה, גם גברים וגם בנשים , אם אתה חזק רק באחד מהם זה לא עוזר לך. אם אתה לא מצליח להרים את הספורטאים אחרי האישי לקבוצתי אתה לא יכול להצליח. יש לנו פה נבחרת גברים מטורפת, יש נבחרת נשים מצוינת. אני לא ברוח מהאישי. זה יכול לקרות. יש פה ג'ודו מדהים, יש לנו הערכת מטורפת בעולם. אני השארתי בבית ספורטאית שמדורגת שלישית בעולם ושלישית באליפות אירופה (גפן פרימו). נשאר פה בארץ טל פליקר, סגן אלוף אירופה. באיזה ענף בספורט הישראלי יש לך את זה".
הבנות ממשיכות לפריז 2024? "אני חושב שרובן. ביום רביעי כבר קבענו שיחות אישיות. אני לא יודע אבל אני מקווה. זה בסופו של דבר החלטה שלהן, כי זה ענף שאתם לא מבינים עם איזה מאמצים פיזים וכאבים צריך להתמודד. אני מאוד מקווה שימשיכו כי זו נבחרת מהדימה, אבל נחכה קצת. יש לנו המון ספורטאיות צעירות. יש לנו דור עתיד מדהים בנבחרת נשים, שכנראה גם ימשיכו לייצר לכם ציפיות. אנחנו נעשה הכל כדי להתמודד בהצלחה עם הציפיות. אני רק מבקש ומתחנן , יש בקצה ספורטאי, בג'ודו הם נותנים את החיים יום יום, והם יכולים להפסיד".
הביקורות תוך כדי שבוע התחרויות: "אני כועס שאנשי מקצוע, כולל מהוועד האולימפי, מדברים באופן כללי על כל נבחרת הג'ודו כאילו זו מקשה אחת, עוד לפני שהתחרות נגמרת. כל יום יצא פרסום כמה הם לא נלחמים. אפשר להשוות את הביצוע של ראשוני באישי לשריר באישי? אפשר להשוות את ראשוני לביצוע של לי קוכמן באישי? זו הסיבה שאנחנו מעלים ציפיות, כי אנחנו יודעים שאם אתה מעלה את הציפיות אפשר לבוא ביום נתון ולהפסיד אבל אפשר גם לעשות יום כמו שירה ראשוני. זה המוטו שלנו".
מה דעתך על הכתבה?