קומי צאי
בשנת 1903, לאחר שקיבל הצעה לערוך את מדור הספרות בכתב העת הגרמני “השילוח", נסע ביאליק בגפו לוורשה והותיר את רעייתו מניה בעיר אודסה שבדרום אוקראינה. בוורשה פגש ב־1904 בציירת הצעירה אירה יאן, התאהב בה עד מעל לראש והשניים ניהלו רומן קצר מאוד. יום אחד, כשיאן נעלמה כלא הייתה, ביאליק המופתע ושבור הלב כתב לידידו הסופר ש. בן ציון על הפספוס: “ואני קרוב הייתי לאהבה".

בשנת 1905 חיבר ביאליק את השיר “קומי צאי" על חווייתו זו ובו קרא לאהובתו (בהקשר שלנו, אירה יאן, ולא רעייתו) לצאת לטיול עד מפגש עמו בחיק הטבע בעונת האביב. הטקסט עצמו מתכתב עם פסוקים מ"שיר השירים" ומספר משלי.

השיר, שפורסם במקור ב"שילוח", הושר בלפחות שישה לחנים שונים. הלחן הידוע ביותר חובר בשנת 1971 לערך על ידי נעמי שמר וזכה לאורך השנים לשלל ביצועים, בהם של יהורם גאון, עוזי מאירי, יוני נמרי, אופירה גלוסקא, הפרברים, דקלון ונעמי שמר עצמה.

שמר, שהתוודעה אל השיר בכיתה א’ ממורתה שושנה, שאהבה מאוד את שיריו של ביאליק, הלחינה אותו במצלול הביאליקי (כלומר בהגייה אשכנזית) - וכך הדריכה גם את יהורם גאון, מבצעו הראשון של השיר, להקליט אותו בשנת 1973. מהזמרים שביקשו במשך השנים לבצע אותו אחרת, דרשה שמר לשמור על ההגייה האשכנזית.

שיר העבודה והמלאכה
שיר עבודה שכתב ביאליק בארץ ישראל בשנת 1932 על פי הזמנת ברל כצנלסון שביקש ליצור המנון לתנועת הנוער העובד. השיר משבח את עבודת הכפיים ואת עמלו של האדם הלוקח את העול הכבד אך המספק, כמי שמופיע בשיר, של פרנסתו מיגיע כפיו.

ברכה צפירה, הכוכבת הגדולה של הזמר והתיאטרון בשנות ה־20 וה־30, החליטה בשיתוף עם בעלה (דאז) ושותפה המוזיקלי המלחין נחום נרדי, להלביש את המילים הללו על לחן של שיר בוכרי שהכירה בשם “רפתם מנו", ביצעה אותו בקונצרטים בארץ ובחו"ל והפכה אותו לפופולרי מאוד (בשנת 1937 הקליטה אותו צפירה על גבי אריך נגן) ביישוב העברי ומחוצה לו.

“הכרתי את הלחן הבוכרי הזה עוד כשהייתי בכפר הנוער מאיר שפיה", סיפרה צפירה בשנת 1980. “כשנחשפתי לשיר של ביאליק, נחום ואני החלטנו להתאים את המנגינה למילים בעיבוד של נחום מתוך מטרה להנגיש את המוזיקה הזרה הזו למי שרוצה לשיר אותה בעברית, שפה הקרובה ללב המאזינים. לא היה נהוג לעשות זאת אז, בטח לא על ידי אישה".

השיר זכה מאז לביצועים רבים, בין היתר של יהורם גאון, אריק איינשטיין, נחמה הנדל ועוד. בשנת 1939 כתב נתן אלתרמן טקסט בשם “שושנת תימן" על פי הלחן של שיר זה לכבוד נשף פורים של תיאטרון המטאטא. השיר, שהקליטו יפה ירקוני וטולי רביב בשנת 1948 (במסגרת להקת החישטרון), הפך בשנת 1976 ללהיט חפלות בביצוע להקת "צלילי הכרם".

היא יושבה לחלון
שיר שפרסם ביאליק בשבועון של ההסתדרות הציונית (“העולם") בשנת 1910 והוא בעצם עיבודו לעברית של שיר יידי עממי. השיר מתאר את געגועיו המתמידים של גיבור השיר אל רחל, האישה שעמה הוא מקיים קשר אהבה. הוא מספר על התנהגותה הנתפסת כשנויה במחלוקת בעיני הציבור ומגן עליה בטענתו כי ממהרים לשפוט אותה על פי רכילות ולא על פי עובדות.

השיר הולחן מספר פעמים, כאשר הלחן הבולט הראשון היה של דרורה חבקין, שביצע והקליט הזמר ליאור ייני בשנת 1969 והפך לפופולרי. “הכרתי את שיריו של ביאליק בנעוריי בירושלים, וכשהייתי בלהקת הנח"ל, ניצלתי את זיכרונותיי מהשירים הללו כדי להלחינם ולהדביק בהם גישה לסגנונות שונים", סיפרה חבקין בשנת 1970. ואכן, ביצועו של ייני זכה לעיבוד פופ־רוק מתקדם ופרוע לתקופה הודות למעבד בני נגרי.

בשנת 1980 הלחין את השיר מיקי גבריאלוב עבור אלבומו של אריק איינשטיין “חמוש במשקפיים", גרסה שזכתה אף היא להצלחה גדולה, הן בביצועו של איינשטיין והן בביצועו הנוסף של גבריאלוב. “הלחנתי את השיר הזה ואת ‘הכניסיני תחת כנפך’ של ביאליק בזמן שאריק איינשטיין ז"ל ואני יצרנו את האלבום ‘חמוש במשקפיים’", מספר גבריאלוב. “זו הייתה הפעם השנייה שהלחנתי שירי משוררים. את המילים מצאנו בספר השירים של ביאליק ‘כל שירי ביאליק’. הקשר שלי למילים של ביאליק הוא מאוד מיסטי ומוציא ממני לחנים שלא הלחנתי לפני". מאוחר יותר בוצע השיר גם על ידי מוש בן ארי ואיגי דיין.

הכניסיני תחת כנפך
אחד משירי האהבה הגדולים של ביאליק פורסם לראשונה בשנת 1905. ישנם חילוקי דעות לגבי מושא אהבתו של ביאליק בשיר – אשתו מניה או המאהבת שלו אירה יאן. השיר זכה ל־14 לחנים שונים: תחילה הולבשו מילותיו על לחן רוסי ישן שהחל להתפשט ברחבי העולם סמוך למועד כתיבתו. לחן זה הוקלט במרוצת השנים על ידי זמרות כמו נחמה הנדל, אילנית, אסתר עופרים וריטה, שהפכה אותו לאחד הלהיטים הגדולים שלה.

באמצע שנות ה־60, אחרי שהולחן פעמים רבות מאז כתיבתו, סירבו מלחינים רבים להלחין את שירו זה של “המשורר הלאומי". הראשונה שהפרה שתיקת מלחינים זו הייתה נורית הירש, שהלחינה אותו בשנת 1974 לתוכנית “רסיסי לילה תלויים" (שירי ח.נ. ביאליק בלחנים חדשים וישנים). מי שביצע את לחנה זה היה הזמר יוני נמרי שלראשונה גם הכניס שיר זה למצעד הפזמונים השבועי (הגיע בשיאו למקום העשירי במצעד). מאז הוקלט השיר גם על ידי שלישיית המעפיל ויהורם גאון.

“מה שהניע אותי להלחין את השיר הוא המילים הרגישות של ביאליק", מספרת הירש. “ידעתי שקיימות לא מעט מנגינות שהולחנו לטקסט הזה, אבל גם אני, כמו אחרים, נשביתי בקסם המילים הנפלאות והרגשתי שאני חייבת להלחין אותן בדרכי. אינני מתכננת איך ובאיזה סגנון להלחין שיר. זה משהו אינטואיטיבי שמושך אותי ואני זורמת עם המילים. בתחושה הראשונית שלי הלחן התנגן לי בדמיון ביידיש. לחן מלא געגועי אינסוף לנעורים שחלפו, לאהבה הבלתי מושגת. התת־מודע הוביל אותי אל הניגון החזני שינקתי בבית הכנסת בילדותי המוקדמת".

בשנת 1980 הולחן השיר פעם נוספת על ידי מיקי גבריאלוב עבור אלבומו של אריק איינשטיין “חמוש במשקפיים", לחן שנחשב, בדומה ללחנה של הירש, לאחד הלחנים המוכרים והמזוהים עם השיר.

לא זכיתי באור מן ההפקר
ביאליק כתב את השיר בשנת 1902 ותיאר בו את עבודתו של המשורר, חציבת ניצוץ השירה מלבו והתחושה שעוברת בו אחרי שהוא מתפרסם ועובר מפרטיות לציבוריות. הלחן המוכר ביותר מבין לחני השיר הוא לחנו של מיקי גבריאלוב, שהלחין אותו בשנת 1995 עבור אלבומו “לא זכיתי באור מן ההפקר" ובו שירים שהלחין למילותיהם של לאה גולדברג וחיים נחמן ביאליק. “המילים בשיר מאוד קשורות ומספרות את הסיפור שלי", אומר גבריאלוב. "בשתי ידיי ודרך ניצוץ היצירה וההשראה יצרתי מנגינות שמלוות אותי עד היום, וזאת אחרי 60 שנות יצירה שאני חוגג השנה".
לחן נודע נוסף לשיר הוא של שם טוב לוי, שהקליט אותו עבור אלבומו "בן אדמה" (2010).

בשל תפוח
ביאליק חיבר שיר זה בשנת 1897 ופרסם אותו בכתב העת “האשכול". השיר נכתב מתוך רצונו של המשורר הלאומי לנסות את כוחו בשירה קלה, בשיר אהבה שמתכתב עם שיר האהבה הקליל של מחבר הרומנים הצרפתי אלפונס דודה “Les Prunes".

שלמה ארצי, אז אליל נוער ומלחין בהתהוות, הלחין את השיר בשנת 1974 עבור תוכנית הטלוויזיה “רסיסי לילה תלויים" וביצע אותו יחד עם להקתו, “גברת תפוח", כשיר פופ מתקתק וקליט. ארצי לא שר את כל בתי השיר המקורי, וגם אלו ששר לא היו בסדר המקורי. “הראש של שלמה תמיד עבד על להביא את הדבר החדש הבא, והוא תמיד נמשך לשירי משוררים", מספר מעבד השיר, המוזיקאי דדי שלזינגר, חבר להקת “גברת תפוח". “הלחן ששלמה הלביש לשיר היה קל מאוד לעיבוד והכל נעשה די בזרימה. יש בשיר כמה אלמנטים שאפשר לשים אליהם לב: בתקופה הזו כולנו הושפענו מדני סנדרסון ומהסגנון של להקת כוורת, אז הכנסנו את זה גם לתוך השיר הזה וזה הפך אותו ליותר קל לעיכול. יש בטקסט הזה קלילות, שמחה, אהבה וביאליק מוכיח בשיר הזה שאהבה לא צריכה להיות דרמטית. השיר בביצוע של שלמה ושלנו די מהר התקבל יפה, ואני זוכר שיום־יומיים אחרי שהשיר יצא לרדיו נסענו להופעה בצפון ושמענו שמנגנים אותו ומספרים שהוא מזנק במצעד הפזמונים. זה היה רגע מאוד משמח עבורנו".

מנהג חדש
ביאליק כתב את השיר בשנת 1908, עם שובו מגרמניה לאודסה, והוא מתאר בו בפליאה ובהערצה את מנהגי החיזורים המתירניים (יחסית לתקופה) בין הגברים והנשים בחברה היהודית, מנקודת מבטו שלו כמי שהגיע מחינוך ישיבתי מסורתי והחל להיפתח לעולם החילוני בהדרגה.
השיר זכה לאורך השנים ללחנים רבים, כשהלחן הנודע ביותר הוא של ינון נאמן, שהלחין אותו בשנת 1964, והוא התקבל לפסטיבל הזמר העברי שהתקיים בשנת 1966 (שנה אחרי פטירתו של המלחין בגיל 29). באתרו של נאמן נכתב כי הוא בחר להלחין שיר זה, כמו טקסטים נוספים, בשל הקשר שלו למקורות היהודיים, לטבע ולחייו של אדם בתוך הטבע הסובב אותו.

השיר בוצע בפסטיבל על ידי עליזה עזיקרי ולהקת האחיות שמר לסירוגין. “הוצע לנו להשתתף בפסטיבל הזמר עם השיר הזה למרות שכהרכב הפסקנו להופיע אבל היינו עדיין ידועות כקבוצה", מספרת אמנה כהן, לשעבר חברה בלהקת “האחיות שמר". “למיטב זיכרוני לא מאוד אהבנו את השיר, אני לא אהבתי את העיבוד שנשמע לי כמו יללה. זוכרת את ההתרגשות בלבצע את השיר וכל הנלווה לה".

השיר אומנם לא זכה במקום הראשון בפסטיבל, אך זכה לפופולריות רבה מעל גלי האתר ונחשב לאחד הלהיטים הגדולים שיצאו מתוך הפסטיבל.

יש לי גן
שיר אהבה שכתב ביאליק ופורסם לראשונה במרץ 1908 בכתב העת “השילוח" כחלק מקבוצה של חמישה שירי עם שפרסם המשורר. הדוברת בשיר מתארת את יחסיה, געגועיה ומאווייה, כמו גם את שיחותיה עם אהובה. ביאליק שילב בשיר אלמנטים מ"שיר השירים" ומשירי חתונה עממיים ביידיש. יש הרואים בשיר גם מטאפורה לשיר פיתוי ארוטי.

לשיר יש שבעה לחנים שונים. הלחן הידוע שעליו הולבשו מילות השיר הוא לחן ערבי של המלחין הסורי עבד אלרחים אלמסלוב (“יא ראייח פין"). נחום נרדי עיבד את השיר בגרסתו העברית והוא בוצע לראשונה בשנת 1937 בפי הזמרת ברכה צפירה. בנוסחה של צפירה יש חזרה על שלוש השורות האחרונות בכל בית.

השיר התפרסם במיוחד בשנת 1961 כשהוקלט על ידי נחמה הנדל, אשר ליוותה את עצמה בגיטרה, ובגרסתה קוצרה החזרה שקיימה צפירה והצטמצמה לחזרה על שתי השורות האחרונות בלבד בכל בית. ללחן זה ישנם ביצועים רבים, בהם של עפרה חזה, צמד העמרנים, דקלון ועדנה לב.

קן ציפור
אחד משירי הילדים הידועים והאהובים בכל הזמנים נכתב על ידי ביאליק בתקופת שהותו בברלין בשנים 1923־1922 והיה אמור להיכלל ב"ספר הדברים" או בקובץ “שירי עם" לילדים - דבר שלבסוף לא קרה. השיר התפרסם לראשונה בדו־שבועון “עולם הילדים" בשנת 1927.

השיר מתאר את חיי הטבע וקצבם באמצעות המבט בקן הציפורים, שבו שלוש ביצים שטרם בקעו מהן האפרוחים. לשיר ישנם לחנים רבים אך הלחן המוכר ביותר הוא של המלחין, המורה והמחנך יצחק אדל.

אדל, שעלה ארצה מפולין בשנת 1929, עבד במשך שנים רבות בהוראה בסמינר לוינסקי למורים ולגננות בתל אביב. כיוון שאז לא היו שירי ילדים רבים מולחנים, תפס אדל את היוזמה והלחין מספר שירי ילדים על מנת שהמורות תפצנה אותם בקרב ילדי הגן. השיר בלחנו זה זכה לביצועים רבים, בהם של הזמרות אהובה צדוק, הדסה סיגלוב, אופירה גלוסקא וציפי שביט.

אחרי מותי
ביאליק בן ה־31 כתב את השיר כהספד לסופר מרדכי זאב פיארברג שמת בדמי ימיו אחרי שהספיק לפרסם רק יצירה אחת מבין כתביו. השיר פורסם לראשונה במרץ 1904 בעיתון “הצופה" והוא מייצג סגנון שירה של עיסוק במוות שהיה נפוץ בקרב משוררים בסוף המאה ה־19. יש הרואים בשיר הספד שכתב ביאליק לחלק הכמוס שביצירתיות שלו, שימות ביחד איתו ביום מן הימים.

השיר זכה ללחנים רבים, שהמוכר ביותר מביניהם הוא לחנה של המלחינה והמוזיקולוגית ציפי פליישר משנות ה־70 אשר הוקלט על ידי חוה אלברשטיין בשנת 1975 עבור אלבומה “כמו צמח בר". הטקסט הטרגי, בשילוב העיבוד הקלאסי והמלנכולי רווי הכינורות של ג’רארד מישל כהן ללחן המורכב והבלוזי והביצוע המצמרר של אלברשטיין – הפכו את השיר לרלוונטי מאוד גם 70 שנה אחרי שפורסם, בייחוד בשל העובדה כי יצא אחרי מלחמת יום הכיפורים ותאם את השכול והשבר שליוו את מדינת ישראל בעקבותיה.