ביום שני השבוע פקדו את לשכתו של שר הביטחון יואב גלנט חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת – קהל שמוכר לגלנט היטב, ושלאחרונה אף משמש סוג של מדד שבאמצעותו הוא יכול ללמוד על מצבו בליכוד ועל הלך הרוח בסביבת ראש הממשלה.
עצירת סבסוד מעונות יום לאברכים: שר העבודה דחה דיון בנושא - כעת נחשפת הסיבה | פרסום ראשון
"סטטוס הפיטורים", קוראים לזה חברי הליכוד העוקבים אחרי הסאגה הבלתי נגמרת של רצונו של ראש הממשלה להיפטר משר הביטחון שלו. ובכן, לפי המדד המדובר, הקרע בין בנימין נתניהו לגלנט הגיע לשיאו, ויש הטוענים כי נתניהו התקדם מאוד בדרך שבין כוונה לפעולה.
לדברי חברי הוועדה, הפעם שידר גלנט תסכול גלוי - ולא רק שלא טרח להסתירו, אלא היה ממוקד מאוד במסריו. כאן נציין כי רשמית ישיבות הוועדה תמיד מוגדרות כ"סגורות". חברי הוועדה נדרשים להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם במתקן מיוחד שמוצב בכנסת מחוץ לאולם. מעשית, כל ישיבה מודלפת לתקשורת כמעט אונליין.
לראשונה מפרוץ המלחמה לא רמז ולא תדרך גלנט, אלא אמר בקולו כי הוא היה הגורם שהציע לפתוח במתקפת מנע נגד חיזבאללה ימים מספר אחרי 7 באוקטובר. "ראשי מערכת הביטחון גיבו את הצעתי, אך הקבינט לא קיבל אותה. בהקשר הזה אני מוכן לדרוש חקירת פוליגרף כדי לגלות מי הדליף את זה ל'ניו יורק טיימס' ואהיה הראשון שילך להיבדק". הנוכחים רשמו לעצמם את הרפרנס השקוף לנתניהו.
בשלב הזה גלנט עצמו ספג מתקפת מנע שביצעו נגדו חברי הוועדה מהליכוד, שעקצו והעירו אפילו יותר מהרגיל. גלנט השיב כי "כל השיח על הניצחון המוחלט, כל הקשקושים שאני שומע – כל זה ברמת הדיבורים. אני אולי פחות טוב בדיבורים ובתקשורת, אבל בביטחון אני מבין הכי טוב".
חברי הוועדה מהקואליציה מיהרו לפרש את דבריו כמתקפה גלויה על נתניהו ועל מדיניותו. הציטוט ופרשנותו הובילו בתוך זמן קצר להודעה יוצאת דופן שפורסמה לא על ידי דובר הליכוד, אלא מטעם לשכת ראש הממשלה. "כשגלנט מאמץ את הנרטיב האנטי־ישראלי, הוא פוגע בסיכויים להגיע לעסקה לשחרור חטופים" – קבע המשפט הראשון של ההודעה, ובהמשך היום היא פורסמה אף באנגלית באתר הרשמי של לשכת העיתונות הממשלתית.
לא ידוע בוודאות איזה רושם עשתה ההודעה – שכולה מתקפה פוליטית של ראש הממשלה על שר הביטחון שלו – בוושינגטון, בדוחא, במצרים, וגם בטהרן ובמנהרות שמתחת לרצועת עזה, אבל ידוע כי במערכת הפוליטית בישראל פירשו אותה באופן חד־משמעי.
אם עד לאחרונה זה עדיין נתפס כהערכה וכמגמה, היום בחוגים הקרובים לנתניהו מדברים על רצונו לפטר את גלנט כעל עובדה מוגמרת. "מבחינתו זה לא שאלת האם, אלא אך ורק מתי", אומרים שם. הסביבה הכי קרובה לנתניהו בטוחה שצריך לחתוך ולסיים את סאגת גלנט. זה גם מה שהוא שומע משותפיו הקואליציוניים, שלכל אחד מהם שיקול משלו לתמוך בפיטורי גלנט. אבל נתניהו אינו זקוק ללחצים מבית ולחיזוקים מהשותפים. הוא עצמו בטוח כי אי אפשר להמשיך עם שר ביטחון שאיבד את אמונו.
הקושי אצל נתניהו במעבר מדיבורים למעשים טמון בתזמון ובנסיבות. יש הטוענים כי ההחלטה להדיח את גלנט הבשילה עוד בזמן ביקורו של נתניהו בוושינגטון. התוכנית לא יצאה לפועל לנוכח החיסולים ואיומי הנקמה מצד איראן וחיזבאללה. המצב הביטחוני שוב טרף תוכניות פוליטיות.
כפי שהגדיר זאת אחד מהגורמים המעורים בדיונים על הדחת גלנט: "קודם עלי חמנאי וחסן נסראללה היו אלה שהחזיקו את גלנט בתיק הביטחון, היום זה יחיא סנוואר". ובתרגום מהשפה הפוליטית לעברית מדוברת: כשישראל נמצאת בכוננות שיא לקראת המתקפה ובמקביל מנהלת מו"מ לעסקה, ומתכנני הנקמה כורכים אותה בתוצאה של הפסגה בקטאר – פיטורי שר הביטחון הינם אירוע בלתי אפשרי מבחינה ציבורית, פוליטית ומדינית.
כישלון המגעים עלול להוביל למתקפה על ישראל – מה שבהחלט ימנע מנתניהו לעסוק בסוגיית גלנט, אך גם פריצת דרך לקראת עסקה עשויה לדחות את "אירוע גלנט", הואיל והדחת שר הביטחון רגע לפני השגת הסכם תתפרש כניסיון לטרפד את עסקת החטופים.
כך או אחרת, מבחינת נתניהו בכל אחד משני התסריטים הישארותו של גלנט במשרד הביטחון הינה קצובה וזמנית, ובבוא היום החלטת הפיטורים תבוא לידי ביטוי. איך? כאן הפאזל מסתבך. נראה כי לזה אין לנתניהו תשובה חד־משמעית.
ממתינים בבוידעם
לכאורה, המהלך הפוליטי המתבקש שיעניק להדחת גלנט מקסימום לגיטימציה בעיני הציבור הוא הרחבת הממשלה. צירוף הימין הממלכתי וסבב תיקים שבמסגרתו יוסבר לגלנט כי בשל האילוץ הקואליציוני תפקיד שר הביטחון עובר למישהו אחר, והוא, כמובן, מוזמן להישאר ואף לשקול הצעה מיניסטריאלית אחרת.
כך בזמנו קרה לבוגי יעלון כאשר תיקו נלקח ממנו לטובת אביגדור ליברמן, שהצטרף לממשלה תמורת תיק הביטחון. יעלון נפגע קשות וסירב לקבל תיק אחר. ייתכן מאוד שאף גלנט – אם יתממש תסריט פיטוריו – יעשה מעשה יעלון ויסרב לתפקיד חלופי שייתפס כ"פרס ניחומים".
אולם אף שההיגיון הבריא אומר כי אין עילה טובה וטבעית יותר לביצוע החלפת שר הביטחון מאשר צירופו של סער לממשלה, מבחינת נתניהו המהלך הזה הוא ספק פתרון ספק טעות פוליטית מרחיקת לכת.
אם תשאלו את סער ואת אנשיו – אין אירוע: אין מו"מ אמיתי, לא ממש היה וספק אם יהיה. אולם בליכוד מכירים מגעים שהתקיימו בכמה סבבים בין שליחים למיניהם לבין סער וחבריו. אפשר לתאר את זה כגישושים לא מחייבים, אך כאלה שנותנים אינדיקציות. המסקנה מהסבב האחרון, לפי גורמים בליכוד, היא כי נתניהו די קרוע בסוגיית סער, והנטייה היא לא ללכת על המהלך, כי נתניהו לא מאמין בסער כשותף קואליציוני אמין, ורמת החשדנות רק עלתה בזמן האחרון.
המשבר האחרון שפרץ בתוך הקואליציה בין שתי הדמויות החזקות בה – אריה דרעי ואיתמר בן גביר – לא שכנע את נתניהו, אף שראש הממשלה שמע מדרעי יותר מפעם אחת כי הרחבת הממשלה תמתן את בן גביר, תגביל את מרחב תמרונו ותחזק את הקונסטרוקציה הקואליציונית כולה. בלא מעט נושאים נתניהו נוטה להסכים עם דרעי, אך לא בנושא בן גביר.
כאן מבחינת נתניהו הפער שבין הראש לבטן - בין היגיון פוליטי קר לאינטואיציה פוליטית - ניכר במיוחד. גם השבוע, גם אחרי עליית בן גביר להר הבית, שעלתה לו בלא מעט עצבים, נראה כי אישית ראש הממשלה עדיין מעדיף להיות תלוי בבן גביר הבלתי צפוי והעצמאי מאשר בסער המתון והפרגמטי.
ההיגיון הפוליטי גרידא אומנם מצביע על היתרונות שבהצטרפותו של שחקן פוליטי מיומן כמו סער, אך נראה כי בבטן נתניהו מרגיש שקט ובטוח יותר עם שותף כמו בן גביר. על אף הקו שהלה מתעקש להוביל, על אף המשברים שנוצרים כתוצאה מכך, על אף הזעם של דרעי שנראה כי השבוע הגיע לשיא חדש – בסוף נתניהו ובן גביר יודעים לדבר פתוח אחד עם השני. ואף חשוב מזה, נתניהו יודע שלבן גביר אין אלטרנטיבה בחוץ. הוא לא ילך עם הצד השני (וגם לא יוזמן). מבחינת איתמר בן גביר - זה או ממשלת ימין, או אופוזיציה.
לעומת זאת, אצל הימין הממלכתי בהחלט קיימת האופציה ללכת עם הצד השני. גם אם מדובר רק באופציה תיאורטית, וגם אם בפועל זה יהיה רלוונטי רק קרוב לבחירות – עצם האפשרות הזאת מלחיצה את נתניהו.
לקראת סיום נדגיש שוב כי לעת עתה כל המהלכים הפוליטיים המתוארים לעיל הוכנסו לבוידעם וקיימים בעיקר בשיחות פוליטיות, שלא פוסקות גם בתקופת הפגרה של הכנסת. הדינמיקה במישור המדיני־ביטחוני היא שתקבע את התסריט הפוליטי. כך שהמערכת בהמתנה, כמו שאר אזרחי ישראל.
ואחרי כל הנאמר, חשוב להזכיר כלל שבהחלט רלוונטי גם בעולם הפוליטי. אם אתה עומד על שפת הרוביקון, מתבונן במי הנהר, אך טרם חצית – כל ההחלטות הפיכות, כולל אלה שמקבל ראש הממשלה לגבי השרים שלו.