ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות מאוניברסיטת רייכמן, הביאה בעיתוננו בשבוע שעבר אוצר מרתק של מחקרים על הבדלי מוח בין ימניים ושמאלנים.
למשל: “השאלה בדבר הבדלים בין אנשי שמאל וימין היא מהמרכזיות כיום בפסיכולוגיה. במשך שנים התפיסה הייתה שמה שמבדיל בין המחנות הוא ערכים: ימניים מעדיפים שמרנות והיררכיה, ואנשי שמאל דוגלים בליברליות, בקדמה ובשוויון.
"תפיסה זו החלה לקבל תפנית לפני כעשור, כאשר לתחום הפסיכולוגיה הפוליטית החלו להיכנס טכנולוגיות חדשניות המאפשרות לראות מה קורה במוח של ימניים ומה קורה במוח של שמאלנים.
"פרופ' ג'ון ג'וסט היה הראשון שזיהה כי ההבדל אינו בערכים אלא בצרכים אישיותיים — אידיאולוגיית ימין נותנת מענה לאנשים בעלי יכולת נמוכה לעמוד בעמימות, אנשים שמציבים בראש סדר העדיפויות ביטחון, ודאות ויציבות - בעוד השמאל פונה לאנשים שדוגלים בפתיחות לחוויות חדשות, בפלורליזם ובחשיבה ביקורתית".
הפוך, רג'פ, הפוך: טורקיה ניסתה לרסק את הכלכלה הישראלית וחטפה סטירה לפנים
תם עידן ביידן? לאחר ההופעה ההרסנית באטלנטה, הנשיא שוקל לפרוש לצמיתות
ד"ר מרגלית מתארת במאמרה המעניין חמישה חוקרים שונים מהעולם המתארים דברים דומים. אני לא יודע לחדור למוחות של ימניים ושמאלנים מהעולם, בטח לא למוחות של אינטלקטואלים שהושחתו על ידי השמאלנות עד כדי כך שהם תומכים עכשיו בדיקטטורה אסלאמית מדכאת אדם ואכזרית. אני חושב שהמוחות של הישראלים מסובכים מספיק, ואותם אני מנסה להבין.
המחקרים המסקרנים שד"ר מרגלית הביאה לא עזרו לי, כי הם אינם נכונים לגבי מוחות מסוג ימין או שמאל של יהודים בישראל. למשל, איך זה ששמאלנים שבעולם הם שואפי שינוי וחוויות חדשות, על פי המחקר, ואילו בישראל השמאלנים חוששים מהתנחלויות, שהן חוויות חדשות ומחוללות שינוי?
למשל, איך זה שמחקרים מצאו ששמאלנים בעולם הם שואפי שינוי, ואילו בישראל הם אלה החוששים מכל שינוי במערכת המשפט, ורק רוצים להקפיא אותה באותו מצב של ודאות ויציבות שהם הורגלו לו, בלי לשנות אפילו פסיק, וזועקים כאילו סגרו להם דלת על האצבע כאשר מנסים לעשות בה רפורמה. אפילו עצם המילה רפורמה מעוררת בהם חרדות.
בהמשך סקירת המחקרים בעולם, המאמר מגיע כבר לחקר של ביולוגיה שונה של ימניים ושמאלנים: מחקר של ד"ר רבקה סי ווילסון מאוניברסיטת אוקספורד מצא מבנים מוחיים שונים. בהשוואה לשמאלנים, ימניים הראו גודל רב יותר של האמיגדלה - האזור במוח הקשור לעיבוד רגשות של פחד ואיום.
מנגד, השמאלנים הראו גודל רב יותר של הקורטקס הקדמי, הקשור בקבלת החלטות ויכולת ניתוח מורכבת. הבדלים אלו מצביעים על כך שאנשים בעלי נטיות פוליטיות שונות עשויים לגשת לסיטואציות מאתגרות באופנים שונים לגמרי, בהתאם למבנה המוח שלהם.
לצערי, גם המחקרים על אזורים שונים במוח של שמאלנים ובמוח של ימניים לא מתאימים לי למציאות הישראלית. ייתכן ששמאלנים בעולם נוטים לשינוי. אולי. למרבה הזוועה, שינוי לרעה גם הוא שינוי, וזה הכיוון שהשמאלנים בעולם מושכים אליו, אבל לפי המחקר הם לא אשמים, מוחם פשוט בנוי כך, וזה לא בשליטתם.
בכל אופן, זה לא שייך למוח הישראלי. אצלנו, אנשים שבאו מאותה עיירה במזרח אירופה או בצפון אפריקה, חלק מהם חרדים כיום, וחלק חילוניים, ולשניהם אותה ביולוגיה. והנה, כל קבוצה כזו, הם, בניהם ונכדיהם חושבים אחרת מהקבוצה השנייה.
משפחות שלמות של יהודים עם מוח ביולוגי מאותו מוצא אתני חושבות הפוך: החרדים ימניים, החילונים שמאלנים (בדרך כלל), וזאת אף ששום דבר בביולוגיה או בקורטקס הקדמי במוח של קבוצה זו או זו איננו שונה.
לאורן נהרי יש תוכנית רדיו המשודרת ברשת ב' בשבת בבוקר, ובשידורים חוזרים, היא קרויה “שנה בשעה", ובה הוא מדבר עם מומחים על שנה אחת בהיסטוריה.
בשבוע האחרון הוא הקדיש את התוכנית לשנת 1943, ובין היתר הוזכר מרד גטו ורשה, ושוב עלתה השאלה: מדוע השכיחו את המרד של התנועה הבית"רית בגטו?
הטענה היא שאף על פי שהיו בגטו ורשה שתי מחתרות שלחמו בנאצים בימי המרד, אחת של השמאל (אי"ל, ארגון יהודי לוחם) ואחת של הימין (אצ"י, ארגון צבאי יהודי), לא הזכירו את המחתרת הימנית, רק את הגוף הלוחם השמאלי בראשות מרדכי אנילביץ' מהשומר הצעיר. זה לא לגמרי נכון. הארגון הבית"רי לא היה סוד, ולא הוסתר.
תמיד ידעתי עליו. היו ספרים. היו תוכניות טלוויזיה. לפני כמה שנים קמה סערה כאשר משה ארנס יצא במערכה להצלת הזיכרון ההיסטורי וכתב ספר.
מצד שני, גם אם אין אמת בטענה שהעלימו את לחימת יהודי גטו ורשה שהשתייכו למחנה הימני, אי אפשר שלא לחשוב על חידת הפילוג והפירוד הפוליטי בין היהודים, שסע שהתקיים גם בתקופת השואה, כאשר יהודים נרצחו בלי הרף בכל צורות הרצח האכזרי סביב.
מה פתאום היו בכלל מחנה ימני ומחנה שמאלי בגטו ורשה? זה תמיד היה פלא בעיניי, לא הייתי מסוגל להבין איך גם נוכח הנורא מכל, הפירוד לא נפגע. לצערי קיבלתי תשובה איך זה אפשרי. אנחנו מבינים היום בתדהמה שזה אפשרי. שטירוף הפירוד בעם המוזר שלנו חזק מכל מציאות.
למה האוזניות האלחוטיות תמיד הולכות לאיבוד? אוזנייה אלחוטית הגיעה לשטח הכינוס של האוזניות שהלכו לאיבוד, ומיד התקשרה אל שאר האוזניות האלחוטיות שהיו שם. “זהו, הגעתי", היא אמרה, ושאר האוזניות האלחוטיות בירכו אותה.
הן שם באיזה עמק נעלם, כל האוזניות האלחוטיות שהלכו לאיבוד, מצחקקות, חופשיות. חלקן אולי ברחו כי הן לא היו מסוגלות עוד להעביר את המוזיקה הנוראית ששידרו דרכן לאוזן, חלקן אולי נעלמו לבעליהן כי הן לא סבלו שתוחבים אותן לאוזניים מלוכלכות, חלקן נטש בגלל סיבות אחרות, אני לא יודע למה.
רק ברור שאוזניות אלחוטיות כל הזמן נעלמות בנסיבות שאי אפשר להסביר. כבר ראיתי שאוזנייה אלחוטית נעלמה מתוך קופסה סגורה. לפעמים נעלמות שתיהן, לפעמים רק אחת.
יש טענה שככל שאוזנייה עולה יותר כך היא גם נעלמת יותר. בכיים של ילדים וילדות שאוזנייה נעלמה להם והם פוחדים לספר על כך להורים מצדיק מחקר בנושא. המדע עוד בודק זאת. הצפרדע רצה בנשיקת נסיכה, הוא הקיש האשטג שלולית בטיקטוק, וכלום לא מצא.