אחרי תשעה חודשים של לחימה בעזה ובצפון, תקיפה ישירה מאיראן ואירועי טרור באיו"ש ובישראל, ניצבת המדינה בפני מספר הכרעות והחלטות קשות, על מנת שהמאמץ והקורבנות לא יהיו לשווא.

האתגרים העיקריים כעת הינם ניהול מושכל של המעבר ממלחמה בעצימות גבוהה למלחמה מתמשכת בעצימות נמוכה בעזה, קידום עסקת חטופים והסטת מרכז הכובד לצפון (הסדרה או מלחמה) ולאיראן (מניעת פריצה לגרעין).

גיורא איילנד קורא להבעיר את לבנון: "מלחמה בצפון היא על גבול הבלתי נמנע"
הטנק נפגע במטח לרמת הגולן: רס"ן במיל' איתי גאלה נהרג בלחימה

צה"ל מתקרב להשלמת מטרת המלחמה הראשונה בהנחיית הקבינט - שלילת יכולותיו הצבאיות של החמאס וריסוק המבנה הארגוני שמאפשר לו לפעול כצבא. שלילת יכולותיו השלטוניות והארגוניות והרג כל מנהיגיו לא הושלמה, למרות ההישגים המרשימים, והמטרה של החזרת כל החטופים והגופות רחוקה מהשלמה, למרות המבצעים הנקודתיים המוצלחים והעסקאות בתחילת הדרך.

לאחרונה מתגברים הדיבורים והכותרות על עסקה חדשה ועל מאפייניה האפשריים. לצערי, חלק מהמאמרים והדיווחים, ללא קשר לנכונותם, ובמיוחד אלו שמדגישים מתיחות וחילוקי דעות בין הדרג המדיני והצבאי בישראל, משחקים לידי אויבי ישראל ומרחיקים עסקה ומקשיחים את עמדת חמאס וסינוואר. 

רבים מערערים על העובדה שהיכולת להצליח בכל שלושת האתגרים משולבת באופן הדוק. טענתי המרכזית היא שהעובדה שיתכן ואנו מתקרבים לעסקה נובעת בעיקר מהצלחת הפעילות הצבאית ברפיח ובדרום הרצועה, במקביל לרצף הפעילויות בצפון ובמרכז. הלחץ הצבאי הרציף מוביל לכאוס ולרצון נואש לעסקה של מרבית הכוח שנותר ושאיבד את המבנה הצבאי שלו. אין ספק שהרצון הנואש לעסקה מגיע לאוזניו של סינוואר גם במנהרות העמוקות בהן הוא מתחבא, לצד חלק מהחטופים.

מנהרה שבה הוחזקו חטופים בעזה (צילום: דובר צה''ל)
מנהרה שבה הוחזקו חטופים בעזה (צילום: דובר צה''ל)

אם קיים סיכוי להגיע לעסקה שניתן יהיה לחיות אתה, זה רק על ידי הגברת הלחץ ולא על ידי הקטנתו. טענה הגיונית היא שאם מצבו של חמאס כה נואש זה לא הזמן לעסקה, אלא ללחיצה על הדוושה, אבל מצב החטופים כנראה לא מאפשר גישה כזאת. כל עוד סינוואר משוכנע שישיג את מטרותיו המלאות בלי וויתורים, ולצערי רבים בישראל ובעולם עוזרים לו להגיע למסקנה הזו, לא תהיה עסקה שישראל תוכל להסכים לה.

במקביל לוויתורים כואבים והסכמה לחלק מדרישות חמאס, הדרישה המרכזית בעסקה חייבת להיות שחרור מלא של כל החטופים, כבר בתחילת הדרך. אי עמידה בדרישה הזו, שכנראה לא ניתנת להשגה, מציפה את הסכנה הגדולה לשחרור קבוצת החטופים האחרונה, אלא אם נשמור מספיק קלפי מיקוח להמשך.

הדרישה המרכזית של חמאס/סינוואר, שמטרתו היא לחזור ל-6 באוקטובר, היא הפסקה מלאה של הלחימה לצמיתות, מובטחת על ידי ערבויות בינלאומיות, לצד נסיגה מלאה של כל כוחות צה"ל מהרצועה, בדגש על שלושת המאחזים המרכזיים: ציר פילדלפי, מסדרון נצרים רחב, ורצועה (פרימטר) לאורך הגבול עם יישובי העוטף.

ציר פילדלפי (צילום: יוסי זמיר, פלאש  90)
ציר פילדלפי (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

על מנת לשחרר חטופים ישראל תיאלץ לוותר על חלק מהישגיה וחשוב להחליט על מה ניתן לוותר. למיטב הערכתי אסור בשום אופן לוותר על השליטה בציר פילדלפי, עד לחשיפת והריסת כל המנהרות החוצות בין רפיח למצרים. אסור גם לאפשר כניסת כוחות עוינים לרצועת הביטחון שנבנתה לאורך הגדר.

מה כן ניתן לעשות על מנת לשחרר חטופים? לוותר זמנית על ציר נצרים (כניסה עתידית אם תידרש) ואולי גם לדלל את הכוחות בפרימטר, אך לא לחלוטין.

ישראל חייבת להשאיר בידיה, לקראת שלבי המו"מ הבאים ולצורך "היום שאחרי", את היכולת לשלוט ביטחונית באופן מלא בעזה ולאפשר חופש פעולה מלא בכניסה ובשהייה בעומק השטח, על מנת לטפל מיידית באיומי טרור ובניסיונות לבנות מחדש יכולות שמאיימות על יישובי העוטף ועל העומק הישראלי.

ציטוטים מהסוג שהופיע ב"ניו יורק טיימס" על פיהם "ישראל צריכה לאפשר גם את המשך שלטון חמאס בעזה על מנת לשחרר את החטופים", אינם אחראיים, בוודאות אינם על דעת הדרג המדיני ולדעתי הם גם לא על דעת מרבית הדרג הביטחוני, ויובילו לתוצאה ההפוכה. 

האתגר בצפון נשאר המורכב מכולם, והוא קשור לדרום ולציר האיראני. חיזבאללה נמצא אמנם בדילמה קשה, לאור המהלומות הקשות שספג, חיסול חלק גדול ממנהיגיו ומיכולותיו, ההרס הנצפה בעזה ובדרום לבנון ואי הרצון להפוך את לבנון לעזה, אבל אסור לטעות, לחיזבאללה יכולות לפגוע בעורף הישראלי לאורך זמן.

כור הגרעין האיראני  (צילום: רויטרס)
כור הגרעין האיראני (צילום: רויטרס)

על מנת להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם בביטחון, צריכים כנראה לדחות את המלחמה הרחבה מול חיזבאללה, מה שגם יאפשר לצה"ל להגיע מוכן יותר. הגעה לעסקה שחמאס יקבל, תאפשר לנסראללה להציג "ניצחון" ועזרה לאחים בדרום ולדחיית הלחימה בצפון, גם אם הוא ייאלץ לצורך כך להתפשר על הרחקת כוחותיו מהגבול. חשוב להבין שניתן להבטיח לתושבים את הרחקת כוחות רדואן מיכולת תצפית על בתיהם לאורך הגבול, אבל אין דרך להבטיח את הסרת האיום בירי ישיר (נ"ט ודומיו) מהבתים עמוסי הטילים, שיישארו בקרבת הגבול ובטווח הירי. 

בנוסף, הרצון האיראני לפרוץ לגרעין לא השתנה והוא עדיין האיום הקיומי המרכזי על ישראל, לאור רצונו של חמינאי להמשיך במלחמת ההסחה (DISTRACTION) על מנת לפתח את נשק ההשמדה (DESTRUCTION). הדגש חייב להיות פגיעה ביכולות הבנייה של מערכת הנשק ובהחלשת המשטר, ובעדיפות שנייה טיפול בהעשרה.

נתניהו: "ישראל תעשה כל מה שצריך לעשות כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני" (צילום :לע"מ)

הסדר אמריקאי/ישראלי/סעודי ונורמליזציה, הבחירות בנובמבר, האתגר הכלכלי והמאבקים הפנימיים, חייבים להידחק כעת הצדה. ישראל חייבת להתרכז בהשלמת המשימה בעזה ולנסות להגיע לעסקה, אבל לא בכל מחיר, לחתור לפתרון זמני בצפון שיחזיר את התושבים לבתיהם, ואם לא לפתוח במערכה רחבה וקצרה (לא ניתן יהיה להמשיך במצב הנוכחי בצפון) ובמקביל ולוודא שאיראן לא מנצלת את ההזדמנות לפרוץ לגרעין. 

תא"ל במיל' פרופסור יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכראש המטה לביטחון לאומי בפועל