"הגברים ישבו בשורות, אזוקים ומכוסי עיניים, ולא יכלו לראות את החיילים הישראלים שעמדו ושמרו עליהם מהצד השני של גדר רשת. נאסר עליהם לדבר בקול רם יותר מאשר מלמול, כמו גם לעמוד או לישון, אלא כשהם תחת השגחה. כמה כרעו ברך בתפילה, אחד מהם נבדק על ידי פרמדיק, אחר הורשה לזמן קצר להסיר את אזיקיו כדי לרחוץ את עצמו", כך נכתב היום (חמישי) בפתיחת תחקיר הענק של ה"ניו יורק טיימס" אודות מחנה שדה תימן, בו בלואים, בין היתר, מחבלי הנוח'בה של חמאס שביצעו את מתקפת שבעה באוקטובר.

"לא מוסרי": ההפגנה כנגד תנאי הכליאה של מחבלי הנוח'בה

"מאות העצורים העזתיים הנוספים ישבו בדממה. כולם היו מנותקים מהעולם החיצון, כאשר במשך שבועות נמנע מהם מליצור קשר עם עורכי דין או קרובי משפחה", כתבו בהמשך כותבי המאמר, שקיבלו בסוף מאי גישה למתקן הצבאי, על רקע האשמות כי צה"ל התעלל בעצורים, כולל אנשים שנקבע מאוחר יותר כי אין להם קשרים עם חמאס או ארגוני טרור אחרים. במהלך ביקורם, התאפשר למחברי התחקיר לראות חלק משטח המחנה וכן לראיין את מפקדיו וגורמים רשמיים נוספים, בתנאי לשמור על אנונימיותם.

על פי המפקדים שהתראיינו למאמר, עד סוף מאי, כ-4,000 עצירים עזתים בילו עד שלושה חודשים בשדה תימן, כולל כמה עשרות אנשים שנלכדו במהלך התקפות שבעה באוקטובר. לאחר חקירה, כ-70% מהעצורים נשלחו לבתי כלא ייעודיים להמשך חקירה והעמדה לדין. השאר, כ-1,200 בני אדם, הוחזרו לעזה "ללא אישום, התנצלות או פיצוי", כך על פי התחקיר.

"הקולגות שלי לא ידעו אם אני מת או חי", אמר מוחמד אל-כורדי, נהג אמבולנס שצה"ל אישר כי הוחזק בשדה תימן בסוף השנה שעברה. "הייתי כלוא ל-32 יום", אמר אל-כורדי וסיפר כי הוא נתפס בנובמבר, לאחר ששיירת האמבולנסים שלו ניסתה לעבור דרך מחסום צבאי מדרום לעיר עזה. "זה הרגיש כמו 32 ​​שנים", הוא הוסיף.

התחקיר של הניו יורק טיימס ארך כשלושה חדשים ומעבר לביקור בשדה תימן, הוא התבסס על ראיונות עם עצורים לשעבר ועם קציני צה"ל, רופאים וחיילים ששירתו במקום. על פי המאמר, נתונים אודות עצורים משוחררים שסופקו על ידי צה"ל - גילו כי אותם 1,200 אזרחים פלסטינים "הוחזקו בשדה תימן בתנאים משפילים, ללא יכולת לדון בעניינם בפני שופט למשך עד 75 ימים. בנוסף, מהעצורים נשללת גישה לעורכי דין למשך עד 90 יום ומיקומם מוסתר מארגונים הומניטרים כמו הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, במה שמספר מומחים משפטיים טוענים שהוא הפרה של החוק הבינלאומי".

שמונה עצורים לשעבר טענו בפני המראיינים כי הם קיבלו אגרפים, בעיטות והוכו באלות, קתות רובים וגלאי מתכות בזמן המעצר. אחד מהם, אמר כי צלעותיו נשברו לאחר שאחד החיילים נתן לו מכה עם הברך לחזה, אחד נוסף טען כי צלעותיו נשברו לאחר שיקבל בעיטות ומכות על ידי רובה. שבעה מתוך השמונה טענו כי נאלצו ללבוש רק חיתול במהלך החקירה. שלושה סיפרו כי קיבלו מכות חשמל במהלך חקירותיהם.

חייל ששירת במחנה, סיפר למחברי המאמר כי "חיילים התרברבו באופן קבוע בהכאת עצורים והוא ראה סימנים לכך שמספר אנשים ספגו יחס כזה". אותו חייל דיבר בעילום שם ואמר כי היה עד לעצור שנלקח לטיפול בבית החולים השדה המאולתר במקום עם עצם שנשברה במהלך מעצרו, בעוד שאחר נלקח למקום לא ידוע והוחזר עם דימום סביב צלעותיו. החייל סיפר כי אדם אחד מת בשדה תימן מפציעות טראומה בחזהו, אם כי לא ברור אם פציעתו נגרמה לפני או אחרי ההגעה לבסיס.

לפי קצינים במחנה ששוחחו עם הטיימס, מתוך 4,000 העצורים ששוחנו בשדה תימן מאז אוקטובר, 35 מתו במקום או לאחר שהובאו לבתי חולים אזרחיים סמוכים. המרואיינים אמרו כי כמה מהם מתו בגלל פצעים או מחלות בהן נדבקו לפני הכליאה והכחישו שמישהו מהם מת מהתעללות. המאמר ציין צה"ח מתחקר את מקרי המוות.

במהלך הביקור, רופאים צבאיים בכירים אמרו לעיתון כי מעולם לא הבחינו בסימני עינויים ומפקדים אמרו שהם ניסו להתייחס לעצורים בצורה אנושית ככל האפשר. הם אישרו כי לפחות 12 חיילים הודחו מתפקידם במקום, חלקם בשל שימוש מופרז בכוח.

בשבועות האחרונים, המתקן זכה לביקורת גוברת מצד התקשורת, כולל דיווח של CNN שצוטט מאוחר יותר על ידי הבית הלבן, וכן מבית המשפט העליון של ישראל, שהחל לדון אמש (רביעי) בעתירה של ארגוני זכויות לסגירת האתר. בתגובה לעתירה, מסרה ממשלת ישראל כי היא מצמצמת את מספר העצורים בשדה תימן ומשפרת את התנאים שם. צה"ל כבר הקים ועדה לחקור את הטיפול בעצורים במקום.

הכותבים ציינו כי צה"ל שלח תגובה נרחבת למאמר, זו הכחיש הצבא הכחיש כי בשדה תימן התרחשה "התעללות שיטתית".עוד אומרים מחברי המחקר כי כאשר שהוצגו בפני צה"ל בפני האשמות פרטניות בגין התעללות, נציגו מסרו: "אינן מדויקות באופן בור או מופרכות לחלוטין וייתכן שהומצאו בלחץ חמאס".

עוד נאמר בתגובת צה"ל כי "כל התעללות בעצורים, בין אם במהלך מעצרם ובין אם במהלך חקירתם, מפרה את החוק ואת הנחיות הצה"ל וככזה אסור בהחלט. צה"ל לוקח את כלל המעשים מסוג זה, המנוגדים לערכי הצבא, במלוא הרצינות, ובוחן ביסודיות טענות קונקרטיות הנוגעות להתעללות בעצורים". השב"כ מסר בהצהרה קצרה כי כל חקירותיו "התנהלו על פי חוק".

יואל דונצ'ין, רופא צבאי המשרת במקום, אמר לכותבי המאמר כי לא ברור מדוע נעצרו רבים מהאנשים בהם הוא טיפל שם, כאשר לטענתו חלקם לא סביר מאוד שהיו לוחמים מעורבים במלחמה. "אחד היה משותק, אחר שקל בערך 300 קילו ושלישי נשם מאז ילדותו דרך צינור שהוכנס לצווארו. הם לוקחים את כולם", אמר יולצ'ין.

פאדי בכר, סטודנט למשפטים מהעיר עזה, אמר למראיינים כי הוא נתפס ב-5 בינואר על ידי חיילי צה"ל ליד בית משפחתו. הוא טען כי חזר לשכונתו, ממנה התפנה בתחילת המלחמה, כדי לחפש קמח, שם נקלע לקרב ירי בין שני הצדדים ונמצא. על פי בכר, היחיילים מצאו אותו מדמם לאחר הפסקת הקרבות. לדבריו, הם הפשיטו אותו, החרימו את חפיצו, הכו אותו והאשימו אותו בהיותו מחבל ששרד את הקרב. הוא כי אחד החיילים אמרו לו "תודה עכשיו או שאני יורה בך" וכאשר השיב "אני אזרח" - זה לא עזר לו.

מרואיינים נוספים טענו בפני הטימיס כי שהם נחשדו בפעילות טרור, מכיוון שחיילים נתקלו בהם באזורים שלדעתם הצבא חשב שהם מאכסנים לוחמי חמאס, כולל בתי חולים, בתי ספר של האו"ם או שכונות מרוקנות כמו זו של בכר. יונס אל-חמלאווי, אח בכיר בבית חולים שיפא, אמר לעיתון כי הוא נעצר בנובמבר, לאחר שיצא מבית החולים במהלך פשיטה ישראלית על האתר, והוא הואשם בקשרים עם חמאס. מרואיין שצויין כ"מר. אל-כורדי", נהג אמבולנס, טען שהוא נעצר בזמן שניסה להעביר חולים דרך מחסום ישראלי.

כל שמונת העצורים לשעבר תיארו את מעצרם בפני העיתון בדרכים דומות: עיניהם כוסו בדרך כלל, הם נאזקו והופשטו עד לתחתונים. הכותבים מציינים כי המהלך נעשה בכדי שהחיילים יוכלו להיות בטוחים שהעצורים לא חמושים. רובם אמרו שהם נחקרו והוכו באגרופים ובבעיטות עוד בעזה. מאוחר יותר, לדבריהם, הם נדחסו עם עצירים נוספים עירומים למחצה לתוך משאיות צבאיות והוסעו לשדה תימן.

חלקם אמרו שהם בילו מאוחר יותר בבתי כלא הרגילים, בעוד אחרים אמרו שהם הוחזרו ישר לעזה. בכר טען כי במהלך החודש שהוא היה עצור במתקן, הוא בילה ארבעה ימים, לסירוגין, בחקירה. "אני מחשיב אותם כארבעת הימים הגרועים ביותר בכל חיי", הוא מסר למראיינים. לדברי בכר, הוא הוחזק בהאנגר פתוח צדדי, שם הוא אמר שהוא נאלץ, לצד מאות עצורים אחרים, לשבת אזוק בשתיקה על מחצלת, עד לכדי 18 שעות ביממה.על פיו, להאנגר לא היה קיר חיצוני, מה שהותיר אותו פתוח לגשם ולקור, כאשר השומרים התבוננו בו מהצד השני של גדר רשת.

על פי העדויות של המרואיינים, כל העצורים ענדו כיסויי עיניים - מלבד אחד, המוכר במילה הערבית "שאויש", שפירושה סמל. לדבריהם, השואיש שימש כמחבר בין החיילים לאסירים, חילק אוכל וליווה את האסירים האחרים לשירותים ניידים בפינת ההאנגר. בכר בטען כי בשלב מסוים הוא מונה לשואיש, מה שאפשר לו לראות את סביבתו כפי שתיאר אותה לעיתון. הכותבים ציינו כי העדות של בכר תאמה "באופן נרחב" לאלו של עצורים אחרים ואת מה שתואר ב"טיימס" באתר בסוף מאי.

המפקדים שהתראיינו למאמר, טענו כי הרשו לעצורים לקום כל שעתיים כדי להתמתח, לישון בערך בין השעות 22:00 ו-06:00 ולהתפלל בכל עת. במשך תקופה קצרה באוקטובר, לדבריהם, הם הרשו לעצירים להוריד את כיסוי העיניים ולהסתובב בחופשיות בתוך ההאנגרים, אבל ההסדר הזה הסתיים, לאחר שכמה עצורים הפכו להיות סוררים או ניסו לפתוח את אזיקיהם.

בכר טען בפני מחברי התחקיר כי הוא היה מותש לאחר הנסיעה לשדה תימן ונרדם זמן קצר לאחר ההגעה שלם - מה שגרם לקצין לזמן אותו לחדר סמוך, שם, לדבריו, אותו הקצין החל להכות אותו ואמר לו "זה העונש לכל מי שישן". על העיתון "אחרים תיארו תגובות דומות להפרות קלות".

רפיק יאסין, בנאי שנעצר בדצמבר, אמר למראיינים כי הוא "הוכה שוב ושוב בבטנו", לאחר שניסה להציץ מתחת לכיסוי העיניים שלו. הוא טען כי החל להקיא דם וטופל ב"בית חולים אזרחי בבאר שבע". המאמר ציין כי כשהטיימס פנה לאותו בית החולים, הוא יפנה אותם למשרד הבריאות, שסירב להגיב.

על פי הכתבים, חייל שהיה עד להתעללות בהאנגר, אמר שעצור אחד הוכה כל כך חזק עד שצלעותיו דיממו לאחר שהואשם בהציץ מתחת לכיסוי העיניים שלו, בעוד שאחר הוכה לאחר שדיבר בקול רם מדי לעתים קרובות מדי. ה"טיימס" ציין כי לא ראה מכות כלשהן במהלך הביקור באותו ההאנגר, שם נראו כמה עצורים מתפללים, בעוד שאחרים הוערכו על ידי פרמדיקים או הובאו על ידי השאויש לשטיפה בכיור בחלק האחורי של ההאנגר.על פי המאמר "ניתן היה לראות אדם אחד מציץ מתחת לכיסוי העיניים שלו, ללא עונש מיידי".

"כמו שאר העצורים לשעבר", לדברי מחברי התחקיר, בכר טען כי "קיבל שלושה חטיפים דלים ברוב הימים - בדרך כלל לחם מוגש עם כמויות קטנות של גבינה, ריבה או טונה, ומדי פעם מלפפונים ועגבניות". צה"ל מסר לעיתון כי הוראות המזון "אושרו על ידי תזונאי מורשה על מנת לשמור על בריאותם". לדברי כמה עצורים לשעבר, זה לא הספיק. שלושה אמרו לעיתון שהם איבדו יותר מ-40 קילו במהלך מעצרם.

המפקדים הביאו את ה"טיימס" למשרד שבו נאמר כי חובשים סקרו כל עצור עם הגעתו, בנוסף למעקב אחריהם מדי יום בהאנגרים. מקרים חמורים מטופלים במקבץ סמוך של אוהלים, המהווה בית חולים שדה מאולתר. בתוך אותם אוהלים, חולים מכוסים בעיניים ואזוקים למיטותיהם, בהתאם למסמך של משרד הבריאות המתאר את מדיניות האתר, שנבדק על ידי ה"טיימס", כך על פי המאמר.

במהלך הביקור, ארבעה חובשים בבית החולים אמרו למראיינים שאמצעים אלה נחוצים כדי למנוע התקפות על הצוות הרפואי. לדבריהם, לפחות שני אסירים ניסו לתקוף חובשים במהלך הטיפול בהם. אבל אחרים, על פי המאמר, כולל ד"ר דונצ'ין, אמרו שבמקרים רבים האזיקים היו מיותרים והקשו על הטיפול הנכון באנשים.

שני ישראלים ששהו בבית החולים בשנה שעברה, מסרו לעיתון כי אנשי הצוות שלו היו הרבה פחות מנוסים ומצוידים גרוע יותר בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה. אחד מהם, שדיבר בעילום שם, אמר כי בזמנו לא ניתנו למטופלים מספיק משככי כאבים במהלך הליכים כואבים. המאמר ציין כי הארגון הישראלי "רופאים לזכויות אדם" אמר בדו"ח באפריל כי בית החולים השדה הוא "נקודת שפל לאתיקה רפואית ומקצועיות" וכי ההנהלה הנוכחית של בית החולים הכירה בכך שהוא לא תמיד היה מצויד כפי שהיה, אך מסרה כי הצוות שלו תמיד היה מנוסה מאוד.

ד"ר דונצ'ין אמר לכותבים שבמובנים מסוימים הטיפול במרפאת השדה היה כעת "קצת טוב יותר" מאשר בבתי חולים אזרחיים בישראל, בעיקר בגלל שהוא אויש על ידי כמה מטובי הרופאים בישראל. ד"ר דונצ'ין, סגן אלוף במילואים, היה רופא מרדים ותיק בבית חולים מרכזי בירושלים וכיום מלמד בבית ספר מוביל לרפואה.

המתקנים והציוד שראה ה"טיימס" בצקום כללו מכונת הרדמה, מוניטור אולטרסאונד, ציוד רנטגן, מכשיר לניתוח דגימות דם, חדר ניתוח קטן ומחסן המכיל מאות תרופות. רופאים המשרתים בשדה תימן ששוחחו עם ה"טיימס" אמרו כי נאמר להם לא לרשום את שמם על כל תיעוד רשמי ולא לפנות זה לזה בשמם בפני המטופלים.

ד"ר דונצ'ין אמר לעיתון כי גורמים רשמיים חוששים שהם עלולים להיות מזוהים ומאושמים בפשעי מלחמה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. במהלך ביקורו של ה"טיימס", שלושה רופאים אמרו שהם לא חוששים מהעמדה לדין וביקשו להישאר אנונימים כדי למנוע מחמאס ובני בריתם לתקוף אותם או את משפחותיהם.

בכר אמר כי כארבעה ימים לאחר הגעתו לשדה תימן הוא נקרא לחקירה. כמו אחרים ששוחחו עם ה"טיימס", הוא טען כי הובא למתחם נפרד שהעצורים כינו "חדר הדיסקו" - כי, לדבריהם, הם נאלצו להאזין למוזיקה רועשת במיוחד שמנעה מהם לישון. בכר טען כי ראה בזה סוג של עינויים ושזה כל כך כואב ש"דם התחיל לזלוג מתוך אוזנו".

צה"ל הגיב כי המוזיקה "לא גבוהה ולא מזיקה", מושמעת בטווח שמיעה של ישראלים ופלסטינים כאחד ונועדה למנוע מהעצורים להתייעץ בקלות זה עם זה לפני החקירה. ל"טיימס" לא הוצג כל חלק ממתחם החקירות, כולל האזור בו הושמעה מוזיקה.

בכר טען כי בחדר החקירות אליו הובא בעודו לובש חיתול בלבד, החוקרים האשימו אותו בחברות בחמאס והראו לו תמונות של חמושים כדי לראות אם הוא יכול לזהות אותם. לדבריו, הם גם שאלו אותו על מקום הימצאם של חטופים, וכן מנהיג חמאס בכיר שגר ליד בית משפחתו. כאשר מר בכר הכחיש כל קשר לארגון או לגברים המצולמים, הוא הוכה שוב ושוב, לדבריו.

אל-חמלאווי, האח הבכיר משיפא, טען כי קצינה הורתה לשני חיילים להרים אותו ולהצמיד את פי הטבעת שלו למקל מתכת שהיה מקובע לקרקע. לדבריו, המקל חדר לרקטום שלו במשך כחמש שניות, גרם לדימום והותיר אותו עם "כאב בלתי נסבל". המאמר ציין כי דו"ח אונר"א שהודלף פירט ראיון שנתן דיווח דומה. הוא צוטט עצור בן 41 שאמר כי החוקרים "גרמו לי לשבת על משהו כמו מקל מתכת חם וזה הרגיש כמו אש", וכן אמר כי עצור אחר "מת לאחר שהחדירו את המקל החשמלי" לפי הטבעת שלו.

אל-חמלאווי גם טען כי נאלץ לשבת על כיסא מחווט לחשמל. לדבריו, הוא חושמל כל כך הרבה,שתחילה נתן שתן ללא שליטה ואז הפסיק להטיל שתן למשך מספר ימים. עוד הוא אמר כי הוא פקדו עליו ללבוש רק חיתול, כדי למנוע ממנו ללכלך את הרצפה.

איברהים שאהין, נהג משאית שנעצר בתחילת דצמבר במשך כמעט שלושה חודשים, אמר שהוא היה חושמל בערך שש פעמים בזמן שישב על הכיסא. לדבריו, הקצינים האשימו אותו בהסתרת מידע על מיקומם של גופות חטופים. גם בכר טען כי הוא נאלץ לשבת בכיסא עם חשמל, אשר שלח זרם בגופו שגרם לו להתעלף.

על סיום מעצרו, בכר סיפר לעיתון כי מוקדם בבוקר אחד בפברואר, הוא הועלה על אוטובוס לכיוון הגבול של ישראל עם דרום רצועת עזה. לדבריו, הוא ביקש את הטלפון שלו ואת 7,200 שקלים שהוחרמו ממנו במהלך מעצרו בעזה, לפני שהגיע לשדה תימן. לטענו, בתגובה חייל צה"ל היכה אותו ואמר לו "אף אחד לא צריך לשאול על הטלפון שלו או על הכסף שלו". מצה"ל נמסר לעיתון כי כל החפצים האישיים תועדו והונחו בשקיות אטומות לאחר שהעצורים הגיעו לשדה תימן, והוחזרו להם עם שחרורם.

המאמר הסתיים עם החלק האחרון בעדותו של בכר לעיתון, כאשר סיפר למראיינים כי לקראת עלות השחר הגיע האוטובוס למעבר כרם שלום ויחד עם העצורים האחרים הוא הלך כקילומטר וחצי לפני שקיבל את פניהם של עובדי סיוע מהצלב האדום, הם האכילו אותו ובדקו בקצרה את מצבו הרפואי. אחר כך הביאו אותו למסוף סמוך, שם, לדבריו, נחקר בקצרה על ידי גורמי ביטחון של חמאס על שהותו בישראל.