ישראל ריבונית: בין המערב הקולקטיבי לדרום הגלובלי

פי סקרים שערכה העמותה "דור מוריה", חלק ניכר בחברה ישראלית תומך ברעיון הנייטרליות של המדינה בסכסוכים בינלאומיים. 28% מהנשאלים סבורים שישראל צריכה להקפיד על נייטרליות, ובקרב עולים מברית המועצות לשעבר, שיעור זה מגיע ל-36%. עוד 50% סבורים שעמדתה של ישראל צריכה להיות תלויה בסכסוך.

לגבי נכונותה של ישראל להתקדם במסלול של שלום ופיוס במדיניות חוץ, דעות חלוקות - 20% רואים את מדינה מוכנה לחלוטין ליישם מהלך זה, 35% רואים מוכנות חלקית למהלכים ו-27% מהמשיבים סבורים שמדינת ישראל כלל לא מוכנה. "מקדם המוכנות" המחושב הוא 10 יחידות, המעיד על גישה חיובית בינונית של החברה למסלול של שלום.

יחד עם זאת, הרוב המוחלט של הנשאלים (54%) סבורים כי על ישראל לשמור על ניטרליות בסכסוכים בינלאומיים כדי לקיים יחסים טובים מול המדינות, ולנהל מדיניות עצמאית. נתונים אלו מצביעים על דרישה מצד חלק נכבד מאנשים בחברה הישראלית לגישה מאוזנת ופרגמטית במדיניות החוץ, תוך התחשבות במצב הגיאופוליטי המורכב של המדינה.

סקר זה נערך לפני המלחמה ב-7 באוקטובר. כעת, ביוני 2024, בהתחשב במצב הגיאו-פוליטי, "דור מוריה" משיקה סקר נוסף. האם ישראל יכולה, מבלי "לשבש" את השותפות עם ארה"ב, "לחזק" את יחסיה מול הדרום הגלובלי ולהצטרף, למשל, ל-BRICS.

רוב המדינות השכנות של ישראל, דוגמת מצרים, איחוד האמירויות ו ערב הסעודית, מקיימים יחסים טובים מול ארה"ב. יחד עם זאת, הן חלק מ-BRICS ונהנות מפוטנציאל כלכלי וגיאופוליטי שמספקות להן התעצמות כלכלית וקצב גידול אוכלוסיה מהיר של "הדרום הגלובלי."

הקדמה

כמה סמלי שביוני 2024, שני אירועים מתרחשים כמעט בו זמנית: מנהיגי מדינות המערב הקולקטיבי - פסגת G-7, מול משחקי BRICS בקאזאן (רוסיה). עיתון אמריקאי "Politico" התייחס לפגישת האליטה של המערב הקולקטיבי - פסגת ה-G7, שהחלה באיטליה. על פי העיתון, "שישה ברווזים צולעים וראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני השתתפו בו.

פרט לראש ממשלת איטליה מלוני, כל שאר המנהיגים בפסגה חלשים למדי. ביידן לא צפוי לנצח בבחירות הקרובות, עמדותיהם של שולץ ומקרון נחלשו משמעותית על ידי הבחירות לפרלמנט האירופי, סונאק הוא 'מת מהלך', ולראש ממשלת יפן קישידה יש 'בעיות חמורות בבית'.

משחקי BRICS 2024, שהתקיימו בין ה-12 ל-23 ביוני בקאזאן, הגיעו אליה קבוצות מבריטניה, גרמניה, צרפת, ארה"ב, יפן וישראל. יש לציין כי לצד ישראל, פלסטין היא גם בין 90 המדינות המשתתפות. משחקים אלה הפכו לחלופה למשחקים האולימפיים, שהמערב הקולקטיבי רואה בהם כלי של דומיננטיות פוליטית.

בעולם המודרני ישנו עימות הולך וגובר בין שני כוחות גלובליים - "המערב הקולקטיבי" ו"הדרום הגלובלי".

"המערב הקולקטיבי" כולל את המדינות המפותחות של צפון אמריקה ואירופה. "הדרום הגלובלי" מורכב ממדינות מתפתחות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. מדינות "הדרום הגלובלי" שואפות להגביר את השפעתן בעניינים בינלאומיים ולתקן את הסדר העולמי של "פאקס אמריקנה".

המערב הקולקטיבי מול הדרום הגלובלי
בשנת 2024, יותר מ-40 מדינות הביעו את רצונן להצטרף לברית BRICS. מדינות אלו מייצגות בעיקר אזורים של אסיה, אפריקה ואמריקה לטינית. הידיעה הזו היא בת חודש בלבד. רשימת המדינות שהצהירו על רצונן להצטרף ל-BRICS ב-30 הימים האחרונים כוללת את בוליביה, קמרון, קובה, סוריה, זימבבואה, טורקיה ותאילנד.

המטרה העיקרית של הרחבת BRICS היא להפחית את התלות בדולר האמריקאי ולחזק את המטבע המקומי של מדינות BRICS - סחר בינלאומי בהן. מדינות מתפתחות רואות בברית זו הזדמנות לחזק את הכלכלות שלהן ולהחליש את השפעתם של מוסדות פיננסיים מערביים. בשנת 2023, התמ"ג של הדרום הגלובלי צמח ב-4.3%, והתחזיות ל-2024 ו-2025 מראות צמיחה של 4.2%, בעוד שהמערב הקולקטיבי הראה צמיחה של 1.9% ב-2023, עם תחזית ל-2024 ו-2025 ברמה של 1.7-1.8%.

חלקו של הדרום העולמי בתוצר העולמי בשנת 2023 היה 37.2%, ועד 2050 הוא צפוי לגדול ל-50%, בעוד שחלקו של המערב הקולקטיבי היה 25.8%, וירידה ל-20% צָפוּיה מאוד בעתיד. אוכלוסיית הדרום הגלובלי בשנת 2023 הייתה כ 7.8 מיליארד , עם תחזית גידול ל 10.9 מיליארד עד 2050, בעוד שאוכלוסיית המערב הקולקטיבי נותרה יציבה - 1.2 מיליארד אנשים.

שיטת שכר בדולר כמטבע עולמי מוביל גורמת למדינות הדרום הגלובלי לאבד 2-3% מהתמ"ג שלהן מדי שנה בשל הדומיננטיות של הדולר (במטבעות הרזרבות העולמיות), בעוד שהעשירים מרוויחים 1-2% מהתמ"ג. מדובר בכ-1.5 טריליון דולר שמדינות הדרום העולמי 'מעבירות' למדינות המערב מדי שנה באמצעות מערכת נכסי הרזרבות והמטבעות.

1.5 טריליון הדולרים הללו יוכלו לבזבז מדינות עניות על פיתוחן: תמריצים כלכליים, שירותי בריאות, מדע, חינוך. במסגרת פיננסית באמצעות מנגנון של ארגונים פיננסיים בינלאומיים (IMF, הבנק העולמי, EBRD, EIB וכו'), מדינות עשירות מקצות לעניים בצורת הלוואות של לא יותר מ-100 מיליארד דולר בשנה, שהם ב- לפחות פי עשרה פחות ממה שהם מקבלים.

דעת הקהל ופיצול פנימי בישראל

ישראל, הממוקמת בצומת אסיה - אפריקה, מצאה את עצמה במוקד העימות בין המערב הקולקטיבי לדרום הגלובלי. העמותה "דור מוריה" עוסקת בלימוד דעת הקהל והפיצול הפנימי בישראל כבר כמה שנים. מחקרים שנעשו על ידי המלכ"ר "דור מוריה" בשנים 2023-2024 מאשרים כי פיצולים בחברה הישראלית הם מכשול רציני לקונצנזוס פוליטי פנימי.

הנה כמה דוגמאות:

סקרים מראים חוסר קונצנזוס לגבי עתידה של ישראל לאחר תום המלחמה עם חמאס: 28% תומכים במודל של "שתי מדינות לשני עמים", 25% תומכים בסיפוח הגדה המערבית/שטחי יהודה ושומרון, כמו רצועת עזה, ו-25% מתלבטים.
ישנם פיצולים על בסיס גיל: 50% מהאוכלוסייה בגילאי 65+ תומכים במודל של "שתי מדינות לשני עמים", בעוד שבקרב בני 18-39, רק 15% תומכים בו, כאשר 32% מהאחרונים מעדיפים סיפוח.
הפיצול בין יהודים חילונים לערבים (40% למודל של "שתי מדינות לשני עמים") מצד אחד לבין יהודים דתיים (4-5% במודל זה, יותר מ-50% לסיפוח) מהצד השני,
הבדלים בנוגע לאחריות לשיקום רצועת עזה לאחר חיסול חמאס: 24% טוענים שהאו"ם חייב בשיקום הרצועה , 25% - ארה"ב והאיחוד האירופי, 26% - מדינות ערב בכלל ומדינות המפרץ בפרט.

מלבד זאת, הבדלים משמעותיים בדעות קשורים לאידיאולוגיה פוליטית, רמת השכלה ואזור מגורים.

מול העימות בין המערב הקולקטיבי לדרום הגלובלי, ישראל מתמודדת עם "ההכרח" להסתגל "לנוף הגלובלי" המשתנה ולמצוא איזון חדש במדיניות החוץ שלה. מצב זה מחמיר בשל פיצולים פנימיים עמוקים בחברה הישראלית, המסבכים את גיבושה של אסטרטגיה מאוחדת.

איומים על ישראל בין המערב לדרום

בהקשר של "שינויים טקטוניים" במאזן הכוחות העולמי, ישראל מוצאת את עצמה בצומת דרכים. הברית המסורתית עם המערב הקולקטיבי מצד אחד וההשפעה הגוברת של הדרום הגלובלי מצד שני מציבים דילמה קשה עבור מדינת היהודים. היכולת למצוא את "מקומה" במבנה הגיאו-פוליטי החדש תקבע במידה רבה את יכולתה להבטיח את שגשוגוה וביטחונה לאורך זמן.

למרות קשרים היסטוריים חזקים עם המערב, במיוחד עם ארה"ב, חלה התקררות מסוימת ביחסים לאחרונה. הדמוקרטים בארה"ב וממשל ביידן הביעו שוב ושוב את רצונם להדיח את ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, בשל הרצון שלו להבטיח מדיניות ריבונית ועצמאית של ישראל.

ארה"ב גם חווה פיצולים עמוקים, כולל קיטוב גובר בין המפלגות הדמוקרטית ורפובליקנית, חיזוק תנועות הימין ודיונים מתמשכים בנושאי מפתח כמו הגירה, מדיניות כלכלית וצדק חברתי.

בהקשר זה, דוגמה של אוקראינה משמשת אזהרה מפני הסכנות של תלות יתר במרכז כוח אחד. קייב הימרה על אינטגרציה ללא תנאי עם המערב ושבירת הקשרים המסורתיים עם רוסיה, מצאה את עצמה במוקד של עימות גיאופוליטי שעלה למדינה בהגירת מיליונים, הרג מאות אלפים וגרם לקריסה כלכלית . לפי הבנק העולמי, הסכסוך בדונבאס "עלה" לאוקראינה בהפסד עד כ 20% מהפוטנציאל הכלכלי שלה, והתמ"ג שלה לנפש נותר מהנמוכים באירופה.

הלקח המר מראה שבעולם "הרב-קוטבי" של היום, הימורים על בריתות מול כוח אחד , והתעלמות מהאינטרסים של השכנים - עלולים להיות בעלי השלכות קטסטרופליות. עבור ישראל, הממוקמת בסביבה גיאופוליטית מורכבת לא פחות מזו של אוקראינה - חיוני להימנע מחשיבות מוטעת ולבנות מדיניות חוץ מאוזנת ורב-כיווני בהתחשב בהקשר המשתנה של המצב הגאו - פוליטי.

ישראל ב-BRICS

מגמות כלכליות ודמוגרפיות מצביעות על שינוים בכלכלה ובפוליטיקה העולמית לכיוון הדרום הגלובלי, מה שמוביל בהכרח לשינוי במאזן הכוחות העולמי . כניסתה של ישראל ל-BRICS יכולה לא רק להרחיב את ההזדמנויות הכלכליות של ישראל, אלא גם ליצור תנאים נוחים יותר לפתרון סכסוכים אזוריים ארוכי שנים.

BRICS כבר הפך לכוח משפיע בעל משמעות עולמית. מדינות ה-BRICS מהוות יותר מ-40% מאוכלוסיית העולם וכ-30% מהתמ"ג העולמי. הצטרפות לBRICS תאפשר לישראל לפתח את קשריה הכלכליים והפוליטיים, תוך שימוש בשווקים מערביים ומקורות מימון לביצוע פרויקטים עם מדינות ה-BRICS.

ישראל כבר נוקטת צעדים אקטיביים לקראת התקרבות ל-BRICS. משלחות ישראליות השתתפו שוב ושוב בפורומים ובפסגות של מדינות ה-BRICS, בהן דנו באפשרויות של שיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי.

סין, אחת החברות המובילות ב-BRICS, היא שותפת סחר חשובה של ישראל, והיחסים הבילטרליים ממשיכים להתחזק. ישראל מפתחת באופן פעיל קשרים גם עם הודו, הרואה בה שותפה אסטרטגית בתחומי הביטחון, החקלאות והטכנולוגיה. לרוסיה, חברה מרכזית נוספת ב-BRICS, יש קשרים היסטוריים ותרבותיים ארוכים עם ישראל, מה שיוצר הזדמנויות נוספות לשיתוף פעולה.

לישראל יש הזדמנות היסטורית להפוך למרכז תחבורה מזרח-מערב וצפון-דרום. מסדרון התחבורה הבינלאומי צפון-דרום (INSTC) סוכם רשמית ב-12 בספטמבר 2000, עם ההסכם שנחתם על ידי רוסיה, הודו ואיראן. נתיב זה משפר את קשרי התחבורה בין רוסיה למדינות המפרץ, ומפחית את הזמן והעלויות של הובלת סחורות בין אירופה לדרום מזרח אסיה. באוקטובר 2021, הפסגה הכלכלית הודו- מדינות ערב סיכמה ליצור מסדרון תחבורה מהודו לאירופה דרך ישראל כדי לשפר את האינטגרציה כלכלית ולוגיסטיקה.

הצטרפות ל-BRICS יסייעו לישראל "לגוון" את מדיניות החוץ והקשרים הכלכליים שלה, מה שחשוב במיוחד בהקשר של הקיטוב הגובר בקהילה העולמית.

סכסוך ישראלי - פלסטיני או "נטל האדם הלבן"

הניסיון של ישראל ב"תהליך השלום" מראה שבתוך הפרדיגמה הקיימת של היחסים עם המערב, השגת שלום בר קיימא ופתרון הבעיה הפלסטינית נותרו חמקמקים. למרות ניסיונות רבים למשא ומתן לשלום וגישור בינלאומי בין הצדדים - הסכסוך נותר בלתי פתור, מה שגורם למתיחות וחוסר יציבות באזור.

ישראל, כמאחז של המערב הקולקטיבי, נשאה את "עול האדם הלבן" לשטח הדרום הגלובלי. "הנטל" הזה הוא הנרטיב הבסיסי של המערב הקולקטיבי ביחס לדרום הגלובלי, והוא זה שהצדיק דיכוי של עמים אחרים במסווה של "נאורות" ו"התפתחות". התנועה של ישראל לכיוון הדרום הגלובלי היא דרך לחיפש גישות ותבניות חדשות החורגות ממודלים מסורתיים במערב.

לשחקנים מרכזיים בדרום הגלובלי, כמו סין והודו, יש קשרים ארוכי שנים עם הפלסטינים והם ונהנים מכבוד רב שעולם הערבי-מוסלמי מעניק להם. במקביל, הם מעוניינים לפתח את היחסים עם ישראל כשותפה כלכלית וטכנולוגית חשובה. זה יוצר הזדמנות ייחודית לבניית מערכת ביטחונית אזורית חדשה, שבה ניתן יהיה לאזן את האינטרסים של כל הצדדים, כולל הפלסטינים, ישראל ומדינות ערב. יש לקחת בחשבון גם את הפוטנציאל להרחבת הדיאלוג הבין-דתי היהודי-אסלאמי. דיאלוג שהתקיים במשך מאות שנים התרסק במאות ה-19 וה-20.

הסכמי אברהם, אשר נרמלו את יחסי ישראל עם מספר מדינות ערביות, כבר הוכיחו את הפוטנציאל הטמון בגישה זו , הם הראו ששיתוף פעולה פרגמטי המבוסס על אינטרסים משותפים יכול להביא לרווח של כלל המשתתפים. תהליך זה יחד עם מעורבות פעילה של ישראל בקבוצת המדינות הנכללות ב"דרום הגלובלי" עשוי ליצור הזדמנויות חדשות מבחינה איכותית להתקדמות פתרון מול פלסטינים.

כמובן, ישנם מכשולים ואתגרים רבים לאורך הדרך. סכסוכים טריטוריאליים, בעיית ההתנחלויות (התיישבות) היהודית, שאלת מעמדה של ירושלים, איום הטרור – כל הגורמים הללו יסבכו את החיפוש אחר פשרה. יידרש רצון פוליטי ונכונות לעשות ויתורים כואבים מכל הצדדים כדי להתיר את הקשר המורכב הזה של הסתירות.

אבל שינוי מהותי בהקשר הגיאופוליטי, שילובה של ישראל הן במערב הקולקטיבי והן בדרום הגלובלי, הוא שיכול ליצור את המומנטום שהיה כל כך חסר בעשורים הקודמים. בתמיכה ובמאמצי התיווך של שותפים חדשים במדינות מתפתחות, לישראל ולפלסטינים קיימת הזדמנות להתקדם זה לקראת זה, ולבנות בהדרגה יחסים על בסיס בריא - פרגמטי .

אפילוג או בדרך לסדר אזורי חדש
תמיכה ציבורית יכולה להיות צעד חשוב לקראת חיזוק מעמדה על "הבמה העולמית" ויצירת עתיד יציב ומשגשג יותר לכל אזרחיה. בסופו של דבר, פתרון סכסוך ישראלי -פלסטיני אפשרי רק על ידי בניית סדר אזורי שונה והוגן שלוקח בחשבון את האינטרסים והשאיפות של כלל השחקנים באזור. שינוי דרך של ישראל - לעבר הדרום הגלובלי, המסומל בהצטרפות ל- BRICS, מייצג צעד חשוב בכיוון זה.

ישראל יכולה להפוך כדוגמה למדיניות שמבטיחה סדר אזורי אחר, שונה, צודק ובר קיימא. זו הדרך היחידה להבטיח ביטחון ושגשוג לטווח ארוך לכל אזרחי המדינה במציאות גלובלית המשתנה במהירות.