"בעיתוי הנוכחי הזדמנות אסטרטגית לשנות את המציאות באזור "ביום שאחרי" ולדורות הבאים"- האם זה רק סיפור או גם מעשה? "עסקת חטופים תסדיר את המצב, תאפשר שיקום, וכשנהיה מוכנים ניכנס שוב למערכה ביוזמתנו", "חובה לנצל את המצב ולפגוע בחיזבאללה קשות כדי שתושבי הצפון יוכלו לחזור לביתם", "חובה עכשיו, לפני שיש לאיראן יכולת גרעינית, לפגוע משמעותית בהסתערות שלה לעבר יכולת כזו".
"ניצחון בעזה מספיק כרגע כדי להתחיל במציאות אחרת במזרח התיכון זה ישפיע גם על איראן וחיזבאללה, ואם לא הם יטופלו במועד מאוחר יותר ולא כשהם דרוכים ומוכנים", "באיראן ובחיזבאללה יש לטפל בהפתעה וכשאנו נרצה ונהיה מוכנים ולא כעת".
דבר אחד גרם לאיראן להמתין עם התגובה - אבל יש סיכוי שהיא עובדת עלינו בעיניים
ישראל זיו משוכנע: "קרובים למלחמה אזורית - סיפור שטרם הכרנו"
"בהתאם לתפיסת הביטחון הישראלית - בואו נטיל עכשיו מכת מנע כלפי המאיימים לתקוף אותנו. זו לכל הפחות תשקם מהותית את ההרתעה לשנים קדימה, ואם לא תרסן את הצד השני אז תהיה פתיח למהלך רחב יותר לסידור המרחב לשנים קדימה".
אלו מקצת מהאמירות שנזרקות לחלל האוויר בשבועיים האחרונים מאז סיכולו של פואד שוכר, מס' 2 בחיזבאללה לנושאי צבא, ומאז הסיכול המיוחס לישראל של מנהיג חמאס (מדיני) בטהראן.
אני בטוח שבתוך בליל המילים והסיסמאות הקצרות שאין ברירה אלא להסתפק בהן בצפייה באולפני החדשות בטלוויזיה או ברדיו, הציבור הישראלי הולך לאיבוד. מה נכון, מה לא, למה יש יכולת, למה אין, מה המחיר שנשלם בכל אחת מהאופציות ומה הרווח הפוטנציאלי לבד מאש ו"בום בום, טרח טרח".
לטובת העניין, אנסה לעשות מעט סדר תכליתי וקצר במצב:
ההקשר האסטרטגי הכולל: אנו בעיצומה של מלחמה של ציר רוסיה-איראן-סין-סוריה-פרוקסים נגד ציר ארה"ב-ישראל-מדינות המערב-נאט"ו. החזית הישראלית היא אחת מני רבות, ומצטרפת לחזית באוקראינה ולזו בים סין (שרוחשת ורוגשת גם אם לא מדברים עליה רבות בתקשורת הישראלית).
ההקשר האסטרטגי הנקודתי: ישראל מנהלת מלחמת התשה מול חמאס ומול חיזבאללה בעודה מתקרבת לסיום המלחמה במתכונתה הנוכחית כמלחמה וצפויה לעבור לשלב של לחימה ושליטה ביטחונית בשטח (ישיר או באמצעות גורמים חיצוניים) ושל טיפול במרכיבים האזרחיים בעזה (חבל שהטיפול הוא בטור ולא במקביל, אבל זה מה יש).
נקודת ההיפוך בעזה כבר נחצתה וצה"ל קרוב להכרעה צבאית של חמאס, שתושג ככל הנראה רק בשילוב עם מערכה נגד השלטון האזרחי של חמאס ברצועה (מוסדותיו ופעיליו הבכירים) ומצוד נרחב ואגרסיבי אחר סינוואר. בדיוק בשלב הזה מנוהל מו"מ לעסקה שהיא בעצם אינה עסקה הומניטרית להחזרת חטופים, אלא עסקה לגיבוש תנאים לסיום המלחמה במתכונתה הנוכחית.
סטטוס אזרחי של החזיתות: כל עוד מתקיימת פעילות צבאית של חמאס ברצועה בתצורה כזו או אחרת, תהיה לכך השפעה על היקף התושבים שימאנו לחזור לבתיהם בעוטף. בחזית הצפונית - סביר שסיום האש בצפון והותרת המצב על כנו יגרום לסירוב של היקף בלתי יודע מתושבי הצפון לשוב לבתיהם.
חטופים: לצערנו, ההערכה הרווחת היא שלא יותר ממחצית מתוך 115 חטופים, עודם בחיים. הערכה נוספת - חטופים מהווים "תעודת ביטוח" לחייו של סינוואר.
איראן: מצויה בעיצומה של "הסתערות גרעינית" וע"פ דיווחי שר החוץ האמריקני והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מצויה במרחב לא רב מהשגתה של יכולת גרעינית. לכן, לא מעוניינת בשלב זה בהתלקחות אזורית שתעצור ואף תפגע בהרבה מן היכולות שפיתוחה בתחום, כמו גם בשליחיה השונים ברחבי המזה"ת בדגש לחיזבאללה.
חיזבאללה: נפגע משמעותית עם חיסולו של פואד שוכר שהיה ככל הנראה היחיד שידע לחבר בין האסטרטגיה הגבוהה של הארגון לפרקטיקה בשטח ולסנכרן בין מערכיו הצבאיים של הארגון, ומצוי במקביל בלחץ פנימי גובר ממדינת לבנון בשל פוטנציאל הסיכון הטמון לה ממערכה רחבה. לא מעוניין כרגע, בין היתר בהשראה איראנית, בהתלקחות כוללת, וניכר כי מעוניין להותיר את המצב על כנו כפי שהיה לפני ה-7 באוק'.
ארה"ב: מצויה כשלושה חודשים לפני בחירות גורליות עם נשיא שלא צפוי להתמודד (לכאורה משוחרר מעכבות פוליטיות). מחוייבת עמוקות להגנה על ישראל בשיטה של הרתעה במלל ובמעשים ובגיבוש קואליציות אזוריות להגנה – שהיא ביטוי לקצונה בסיום המערכה בעזה ללא התלקחות אזורית שתחייב את התערבותה הממשית.
למול המאפיינים הייחודיים של העיתוי הנוכחי, ניתן להציב את החלופות האסטרטגיות הבאות:
- עסקה עכשיו וסיום המלחמה במצב הנוכחי.
חטופינו חוזרים הביתה (אם כי לא כולם), חמאס נותר כשליט עזה (גם אם מאחורי ממשלת בובות) ואחראי פרויקט השיקום הצבאי והאזרחי, רוב האזרחים בצפון (ויש לשער גם בדרום) לא ישובו עוד להתגורר בבתיהם, איראן בדרך לפריצה גרעינית, חיזבאללה מפסיק את האש וממשיך בשגרה המוכרת מה-6 באוק', תמיכה אמריקנית רחבה במלל (לא BOOTS ON THE GROUND), לא ניצחון אבל שמירה על האינטרסים של ציר המדינות המתנגדות לארה"ב ללא פגע.
- ניסיון להרתיע את איראן וחיזבאללה מתקיפה, תקיפת תגובה נקודתית בהינתן מתקפה כזו, סיום המלחמה בתנאים כאלו ואחרים וחתימה על נורמליזציה עם סעודיה. חטופינו חוזרים הביתה (לא כולם), חמאס הוכרע צבאית ובעזה הוחלף השלטון האזרחי בגיבוי מנגנון אזורי/בינ"ל כזה או אחר, חיזבאללה מפסיק את האש ללא הסדרה ועם חזרה לשיגרה של ה-6 באוק' , תושבי הצפון לא חוזרים לבתיהם, איראן בדרך לפריצה גרעינית, נורמליזציה עם סעודיה – ברית הגנתית אזורית מול איראן, המשך תוכניות ופעילות של הציר נגד ישראל ונגד ארה"ב עם יתר הפרוקסים (תוך ניסיון לשקם את חמאס) תחת הרף של מלחמה כוללת ועם צבירת כוח עד אפשרות לממשה.
- ניצול המצב לתקיפה רחבה בלבנון, בסוריה ובאיראן לטובת עיצוב המרחב לשנים הבאות:
חטופינו עדיין לא חוזרים הביתה, חמאס ועזה כזירה משנית לתקופת זמן קצובה, תושבי הדרום עדיין לא חוזרים לביתם באופן מלא, מחיר כבד (אך מוגבל מאוד בזמן - יומיים-שלושה) בעורף האזרחי והצבאי מתקיפות חיזבאללה בטילים ובכטב"מים ומתקיפות של מיליציות מסוריה ומעיראק.
אובדן הרגל האיראנית המרכזית באזור – חיזבאללה באמצעות פגיעה משמעותית בלבנון, פגיעה משמעותית בתשתיות איראן ואולי חילול תהליך פנימי מבית – ישמש להרתעה ולעצירת ההסתערות הגרעינית, עצירת ציר המדינות המתנגדות בפריסת זרועותיו ואלי השפעה גם על חזיתות נוספות (אוקראינה שמתודלקת בנשק איראני, סוריה כאש גשר איראני ללבנון ועוד), ברית אזורית חזקה ונורמליזציה (יתכן משודרגת) עם סעודיה, החזרת ההרתעה הישראלית.
אז מה בעצם המשמעות של כל מה שנטען כאן בנקודת הזמן הזו:
- העיתוי שבו אנו נמצאים הוא ייחודי - אנחנו רכיב במלחמה עולמית רחבה יותר המתנהלת במקביל, ארה"ב ניתנת להשפעה (עם נשיא חף משיקולים פוליטיים), איראן כפסע לפני יכולת גרעינית ובעזה אנו לפני הכרעה צבאית של אחד משליחיה של איראן.
- מוכנות עורף אזרחי וצבאי - גבוהה. העורף האזרחי - הציבור בישראל הסתגל (לצערנו) לשגרת חירום וברובו מעניק לגיטימציה לפגיעה ולהשמדה של הצד השני (מלחמת "אין ברירה"), ואילו הצבא מעט שחוק לאחר 10 חודשי לחימה אבל לא ניצל עדיין את מלוא יכולותיו במערכה הזו, וחלקן הגדול בכשירות גבוהה מאוד. חשוב לציין שבעיתוי הנוכחי גזרות גיאוגרפיות רחבות במדינה עדיין לא שבו לאיתנן - רבים מתושבי הדרום טרם חזרו לבתיהם ובאשר לתושבי הצפון שפונו מבתיהם אין כל חדש.
- לגיטימציה בינ"ל ופריסה מעשית - להגנה מול איראן וחיזבאללה ולתקיפת תגובה - הכוחות כבר ערוכים בשטח לסיוע, בהובלת ארה"ב בפריסה רחבה מאי פעם של כוחות ימיים ואוויריים באזור.
- מוכנות הצד השני - יתכן שקיימת בצד הפיסי של הדברים (אם כי איראן ללא יכולת גרעינית שהייתה רוצה שתהיה לה) אך ללא נכונות למלחמה רחבה בעיתוי הזה, ועם פער משמעותי בלגיטימציה הפנימית בלבנון ובאיראן.
במגרש האסטרטגי צריך חיבור של חלקי פאזל מורכבים. באופן אישי אני סבור שלאמירות לפיהן נתארגן ונפעל ונתקוף כשנרצה (או למול הפרות של הצד השני) אין תוחלת כפי שהוכח לא אחת בשלושים השנים האחרונות וביתר שאת מאז הנסיגה מלבנון (כשרצועת הביטחון דווקא קיימת כעת - רק שהיא בצד הישראלי).
"כשנרצה" לפעול - הלגיטימציה הציבורית והבינלאומית היא מרכיב מאוד חשוב בהחלטה לצאת למתקפה יזומה והיא תולדה של מלחמת "אין ברירה" בלבד. החזרה לשיגרה משמעותה חזרה למצב של "יש ברירה" וקידוש השקט והרצון להימנע מעימות (זהו טבע האדם), לצד תהליך מחודש של העלאת מוכנות של העורף. סביר לפיכך שלא תהיה לגיטימיציה לכל מהלך ישראלי - לא פנימית ובטח לא בינ"ל.
המחיר שנשלם בהינתן מלחמה כוללת הוא מחיר קשה ויש לומר זאת- אך הוא מוגבל מאוד בזמן. הוא תלוי משמעותית בשליטה האווירית שלנו בשמי לבנון ועד כמה יישארו שם תשתיות מדינתיות שתאפשרנה את המשך הפעילות נגדנו. זהו מחיר שלכולם ברור שאם לא נשלם אותו כעת, נשלם אותו ובצורה רחבה וקטלנית יותר בעוד שנתיים-שלוש.
ולכן, החלופה הנבחרת, לפחות בעיניי, מורכבת מהקריטריונים הבאים:
ההקשר האסטרטגי הנוכחי שאני מתקשה לראות אותו חוזר מעיתוי ייחודי (ישראלי ובינלאומי) שגם אותו אני מתקשה לראות חוזר בעתיד הקרוב או בכלל, מעוצמת האיום בצד השני ועד כמה הוא מוכן ומצפי האיום העתידי (בתוך שנתיים-שלוש) על ישראל במידה שלא תתבצע עשייה כמו גם מצב העורף האזרחי בצפון ובדרום.
אני סבור שלפנינו הזדמנות אסטרטגית, שככל הנראה לא תחזור, לסידור שונה של המרחב ל"יום שאחרי" המלחמה בעזה. זו תאפשר גם שינוי מהותי בסדרי העדיפויות במדינה לשנים רבות קדימה, תקרין על האזור וגם תהווה שחקן מרכזי במלחמה העולמית הבין גושית וסידור אחר "של השקדים במרק".
לכן, גם למול המחיר הקשה אך המוגבל, אני סבור שעל אף הסיסמאות שנזרקות לחלל האוויר, אכן לא מדובר בסיפור, אלא במעשה אפשרי שיש לשקול אותו. על הביצוע להיות בשום שכל באופן שלא "ישפוך את התינוק עם המים" אלא יפגע בצד השני באופן שיחולל תהליכים חיוניים לאינטרס הישראלי יחולל הרתעה ויפסיק את מחול השדים של הטרור בגבולותיה של ישראל.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים