היום (חמישי) נערכות הבחירות בבריטניה, ועל פי כל הסקרים, ההערכות והסימנים, מפלגת הלייבור צפויה לנצח בגדול ולהביא לסיומן 14 שנות שלטון רצופות של השמרנים. אך האם ראש הממשלה רישי סונאק ומפלגתו יצליחו להינצל מהגורל הצפוי להם ולהישאר בשלטון, בזכות כוכב נבחרת אנגליה, ג'וד בלינגהאם, שביום ראשון כבש את השער הדרמטי שהציל את אנגליה מהדחה מיורו 2024?

לכאורה, אין כל קשר בין הדברים. הרי זה בסך הכל כדורגל, ובחירות אמורות להיות מוכרעות לפי הדברים החשובים באמת - ביטחון, כלכלה, שחיתויות... אבל ההיסטוריה מראה שדווקא יש קשר, והוא אפילו יכול להיות מכריע. הטענה בקרב חוקרים היא שניצחון מפואר של הנבחרת המקומית או של קבוצה שמייצגת את המדינה במסגרת אירופאית מביא לגל של מצב רוח טוב בקרב התושבים, שגורם להם לחוש שלא כל כך רע להם תחת השלטון הקיים, ולהצביע למפלגה השלטת. הפסד, לעומת זאת, מביא לאפקט ההפוך ומחזק את מועמד האופוזיציה.

הקלפיות בבריטניה נפתחו: מפלגת הלייבור תשיג ניצחון היסטורי?

הראשון שחווה את הקשר הזה על בשרו היה הרולד ווילסון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר. ווילסון, איש מפלגת הלייבור, כיהן בשנות השישים הזוהרות, וזיהה את עצמו כראש ממשלה מעודכן שמחובר לצעירים. הוא העניק לביטלס תארי אצולה, והוא גם היה ראש הממשלה הראשון שזיהה את עצמו עם כדורגל. התמזל מזלו לכהן במהלך תור זהב לכדורגל האנגלי - נבחרת אנגליה זכתה בגביע העולמי היחיד בתולדותיה ב-1966, וכעבור שנתיים מנצ'סטר יונייטד הייתה הקבוצה האנגלית הראשונה שזכתה בגביע אירופה לאלופות. בשני המקרים ווילסון הזמין את השחקנים למעונו, העניק תארי אצולה למאמנים, ובאופן כללי ניסה לתת לציבור תחושה שיש לו חלק בהישג, אלא שאז הכל השתבש. במונדיאל 1970 אנגליה לא הצליחה לשמור על התואר, והודחה ברבע הגמר אחרי הפסד דרמטי 3-2 לגרמניה. שלושה ימים לאחר ההפסד נערכו הבחירות. המפלגה השמרנית ניצחה, ווילסון הפסיד. הפרשנים בממלכה המאוחדת הצביעו על קשר בין הדברים, שכן ווילסון נחשב לראש ממשלה מוצלח, שאף נבחר בהמשך לכהונה נוספת, ולא היה הסבר ברור אחר לתבוסתו.

27 שנים עברו, והגענו לבחירות 1997. הפעם המצב היה הפוך: השמרנים היו בשלטון במשך 18 שנה ברציפות, וכעת הלייבור היו באופוזיציה וטוני בלייר ניסה להיבחר במקומו של ג'ון מייג'ור השמרן. ושוב, שבוע לפני הבחירות נערך משחק כדורגל גורלי, והפעם מנצ'סטר יונייטד הפסידה לדורטמונד הגרמנית בחצי גמר ליגת האלופות. בבחירות, כידוע, בלייר ניצח ברוב מוחץ. כאן ההשפעה הייתה יותר מורכבת. בניגוד לנבחרת הלאומית, שכולם שמחים בניצחונותיה ועצובים בהפסדיה, לקבוצות יש אוהדים ויש שונאים. לאחר הבחירות התפרסם במגזין כדורגל בריטי מאמר שניתח את הבחירות, וטען כי ההפסד לא השפיע על כלל הציבור, אבל כן השפיע בדיוק על קהל המתלבטים שבלייר היה צריך לגייס כדי להטות את הכף - תושבי דרום-מזרח אנגליה, שמזוהים כקולות צפים וגם כ"אוהדים מרחוק" של מנצ'סטר יונייטד. המאמר אף העלה תיאורית קונספירציה לפיה המאמן המיתולוגי של יונייטד, אלכס פרגוסון, הידוע כתומך לייבור אדוק, הנחה את שחקניו להפסיד בכוונה במשחק כדי לנצח בבחירות...

נתקדם עוד 19 שנה קדימה, ל-2016 ולמשאל העם הדרמטי על תוכנית הברקזיט. העיתון "דיילי טלגרף" ניתח את ההצבעה של מחזיקי מנוי לקבוצות כדורגל ומצא נתון מעניין: בקרב רוב מוחץ (18 מתוך 20) של קבוצות הליגה העליונה באנגליה, ה"פרמייר ליג", נמצא כי מרבית האוהדים הצביעו בעד הישארות באיחוד האירופי. ככל שיורדים במורד הליגות, כך גדל אחוז הקבוצות שמרבית אוהדיהן הצביעו בעד הפרישה, עד שבליגה החמישית יש רוב ברור לקבוצות תומכות הברקזיט (18 מתוך 24). המסקנה: אם הקבוצה שלך מדשדשת בליגה נמוכה, כך גדל הסיכוי שתהיה מתוסכל מכל האירופאים האלה שגונבים לנו את העבודות.

בארצות הברית נערך מחקר שניסה לבדוק את התופעה בכלים מדעיים. האמריקאים, כידוע, לא מתים על כדורגל, אבל גם בענפי הספורט הפופולריים שם-בייסבול, פוטבול וכדורסל-נמצאה השפעה. המחקר בחן את המדינות השונות של ארה"ב ומצא כי אם בשבוע שלפני הבחירות הקבוצה המקומית רושמת ניצחון, הדבר מעניק 1.61 אחוזי הצבעה נוספים למועמד המכהן. זה לא המון, אבל זה יכול להיות משמעותי. לעומת זאת, אם המשחק נערך יותר משבוע לפני הבחירות, כבר לא תהיה לכך השפעה.

דווקא בישראל לא נמצאו דוגמאות להשפעה מובהקת של תוצאת משחק כדורגל על הבחירות, והדוגמה הבולטת ביותר דווקא מעידה על מגמה הפוכה. ב-1977 מכבי תל אביב זכתה בגביע אירופה בכדורסל לראשונה בתולדותיה, וכפי שלמדנו, ניתן היה לצפות שגל האושר והגאווה הלאומית יחזק את מפלגת השלטון - המערך. אבל כידוע, בבחירות שהתרחשו כעבור חודש חיים יבין הכריז על מהפך והליכוד ניצח. האם הבוחר הישראלי יותר רציונלי ממקבילו האמריקאי או הבריטי ולא נותן לתוצאות ספורט להשפיע על שיקול דעתו? לא בטוח. יכול להיות שהחודש שהפריד בין המשחק לבחירות הוא פשוט תקופת זמן ארוכה מדי, וההשפעה של הניצחון לטובת המערך התפוגגה.

בכל מקרה, נראה שסונאק בעצמו מודע לעניין, וביום ראשון, אחרי המהפך האנגלי הדרמטי מול סלובקיה, העלה ציוץ ברשת X בו צילום של עצמו חוגג וצוהל, עם כיתוב ובו רמז פוליטי ברור - "זה לא נגמר עד שזה נגמר". האם היום בלילה הוא יהיה המנצח הגדול?