לדלג לתוכן

דפנה (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (15 במאי 2024)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (15 במאי 2024)
דָפְנֵה
Δάφνη
אפולו ודפנה, של הצייר ג'ון וויליאם ווטרהאוס (אנ'); 1908.
אפולו ודפנה, של הצייר ג'ון וויליאם ווטרהאוס (אנ'); 1908.
תרבות מיתולוגיה יוונית
אב פניוס (עם קראוסה)
לדון (עם גאיה או עם סטימפאליס)
אמיקלס
אם קראוסה (עם פניוס)
גאיה (עם לדון)
סטימפאליס (עם לדון)
אפולו ודפנה (1622-1625) הוא פסל של האמן האיטלקי ג'ובאני לורנצו ברניני (1598-1680). ברניני הושפע במידה רבה מתיאוריו של אובידיוס למיתוס כמות שהם מופיעים במטמורפוזות. הפסל נמצא היום בגלריית בורגזה ברומא.

דפנֵה (ביוונית: Δάφνη) היא דמות במיתולוגיה היוונית. דפנה היא אחת מהנאיאדות, נימפה המקושרות למעיינות, בארות, נחלים ומקורות אחרים של מים מתוקים. על פי הסיפור, אפולו התאהב בדפנה ורדף אחריה, וכשהיא ראתה שלא תוכל לברוח, ביקשה מאביה שיעזור לה והוא הפך אותה לעץ דפנה. מאז העץ מקודש לאפולו, ובמשחקים הפיתיים שנערכו כל ארבע שנים בדלפי, לכבודו של האל אפולו, למנצחים הוענק זר דפנה שעליו נאספו בעמק טמפה שבתסליה.

ישנן כמה גרסאות למיתוס על דפנה. בחלקן, דפנה משכה את תשומת לבו של האל אפולו משום יופיה. אפולו רדף אחריה ורגע לפני שנתפסה, דפנה העלתה תפילה לאביה אל הנהר, וזה הפך אותה לעץ דפנה (בעברית: ער אציל).

על פי גרסה נוספת המופיעה במטמורפוזות של אובידיוס, דפנה סירבה לכמה חתנים וביקשה מאביה, פניוס, אל הנהר המקומי, שיתיר לה להישאר בבתוליה. אולם ארוס קופידון נוקם באפולו שלגלג על יכולות הקשתות שלו, ומשלח בו חץ שגורם לאפולו להתאהב בה ואפילו להתחיל לרדוף אחריה:

"כָּכָה הָאֵל וְהַבְּתוּלָה – אוֹתוֹ הַתִּקְוָה תִשָּׂא וְאוֹתָהּ – הַפַּחַד

... עָיְפָה הַנִּימְפָה וְחָוְרוּ פָּנֶיהָ, מֵרוּץ וּבָרֹחַ כֹּחָהּ עֲזָבָהּ,

בִּרְעָדָה אֶל גַּלֵי פֶּנֶיוְס תִּתְחַנֵּן:

"חוּשָׁה, אוֹי, אָבִי, עָזְרֵנִי! אִם יֶשְׁנָהּ יַד אֵלִים בִּנְהָרוֹת

“תַּרְאֶה נִפְלָאוֹת וְאָסְפָה אֶת יָפְיִי, לִי נֶהְפַּךְ לְמַשְׁחִית!”

עוֹד אֲמָרֶיהָ בְּפִיהָ...

תַּעֲטֶה קְלִיּפַת-עֵץ רַכָּה אֶת עֶדְנַת עֲלוּמֵי חָזֶהָ,

הָיְתָה הַזְּרוֹעַ לְעָנָף וְשַׂעֲרוֹת-רֹאשָׁהּ לְעָלִים,

...וְנִצְּבוּ בְּלִי-נוֹעַ רַגְלֶיהָ הַקַּלוֹת"

(אובידיוס, ספר א' שורות 535-550, בתרגום יהושע פרידמן).

על פי הגרסה של הייגינוס, כשאפולו רדף אחרי דפנה, אלת האדמה גאיה היא שהפכה אותה לעץ דפנה.

ערך מורחב – ער אציל

העץ ער אציל, שהשם "דפנה" הוא כינוי נפוץ שלו, הוא ממוצא ים-תיכוני, אך מגדלים אותו בארצות רבות כצמח תבלין ונוי. הוא גדל בצפון ישראל כעץ בר בחורשים לחים, וכדמוי שיח בגבול הדרומי של תפוצתו.

המיתוס של דפנה והמטמורפוזה שעברה מנימפה בעלת דמות אנושית לעץ, הצית את דמיונם של אומנים לאורך מאות שנים. נכתבו אודותיה כמה אופרות (בין השאר מאת יאקופו פרי, ומאת היינריך שיץ) וכן ישנם פסלים וציורים שלה. רוב התיאורים האמנותיים של המיתוס מתמקדים ברגע המטמורפוזה של דפנה, שבו הפכה לעץ.

האסטרואיד 41 דפני שהתגלה על ידי הרמן גולדשמידט ב-1856, נקרא על שמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דפנה בוויקישיתוף