לדלג לתוכן

סיגנוס (חללית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיגנוס
Cygnus
החללית סיגנוס מתקרבת אל תחנת החלל הבינלאומית בטיסה הראשונה שלה, 29 בספטמבר 2013
החללית סיגנוס מתקרבת אל תחנת החלל הבינלאומית בטיסה הראשונה שלה, 29 בספטמבר 2013
מידע כללי
ייעוד חללית אספקה ל־ISS
יצרן אורביטל סיינסס וטאלס אלניה ספייס
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית פעילות
סטטוס פעיל
מפעיל נאס"א
משגר אנטרס
טיסה ראשונה 18 בספטמבר 2013
ביצועים
טווח פעולה מסלול LEO
כושר נשיאה דגם ראשוני: 2,000 ק"ג
דגם משופר: 2,700 ק"ג
עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
מסה דגם ראשוני: 1,500 ק"ג
דגם משופר: 1,800 ק"ג
נפח כולל דגם ראשוני: 18 מ"ק
דגם משופר: 27 מ"ק
גובה דגם ראשוני: 3.66 מטרים
דגם משופר: 4.86 מטרים
קוטר 3.07 מטרים (שני הדגמים)
כוח 3.5 קילו-ואט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיגנוסאנגלית: Cygnus; מלטינית: "ברבור", על שם קבוצת הכוכבים ברבור) היא חללית מטען בלתי מאוישת המפותחת על ידי Orbital Sciences Corporation וטאלס אלניה ספייס במסגרת תוכנית COTS של נאס"א. מטרתה להעביר אספקה אל תחנת החלל הבינלאומית (ISS). מאוגוסט שנת 2000 מגיעה רוב האספקה אל ה־ISS על ידי חלליות רוסיות מסוג פרוגרס, אך שוגרו גם מספר חלליות אירופאיות מסוג ATV וחלליות יפניות מסוג HTV. אספקה אמריקאית הייתה מגיעה על גבי מעבורות החלל שלה, אך אלו פרשו במהלך 2011. על מנת להחליף את המעבורות הכריזה נאס"א על תוכנית COTS, שמטרתה להמריץ חברות פרטיות לפתח חלליות, כך שתעשיית החלל תתמסחר. תוכנית COTS מפקחת גם על פיתוח חללית הדרגון של חברת SpaceX.

כאשר חברת רקטפליין קיסטלר לא הצליחה להשיג את סכומי הכסף להם התחייבה במסגרת השלב הראשון של תוכנית COTS, ב־18 באוקטובר 2007, החליטה נאס"א לבטל את ההסכם שחתמה איתה על פיתוח ה־K-1, ולהעניקו לחברה אחרת.[1] ב־19 בפברואר 2008 הודיעה נאס"א כי בחרה באורביטל סיינסס והעניקה לה את החוזה.[2] ב־23 בדצמבר 2008 העניקה נאס"א לאורביטל חוזה על סך 1.9 מיליארד דולר במסגרת תוכנית CRS (תוכנית מקבילה ל־COTS האחראית על השימוש המבצעי בחלליות). על פי החוזה, על אורביטל סיינסס יהיה לשגר אל תחנת החלל הבינלאומית 20 טון מטען ב־8 משימות עד ל־2016.[3]

באפריל 2010 הציגה אורביטל דגם בגודל מלא של הסיגנוס בסימפוזיון החלל הלאומי (NSS) שהתקיים בקולורדו ספרינגס, קולורדו.

טיסת המבחן הראשונה של חללית הסיגנוס, המשוגרת על גבי משגר אנטרס (ידוע גם כטאורוס 2), תוכננה במקור לשיגור בדצמבר 2010.[4] בסופו של דבר היא שוגרה בהצלחה ב־18 בספטמבר 2013, וב־9 בינואר 2014 סיגנוס שוגרה למשימת האספקה המסחרית הראשונה שלה.

השוואה בין הדגם הסטנדרטי לדגם המשופר של חללית הסיגנוס

חללית הסיגנוס מורכבת משני חלקים מרכזיים: יחידת מטען מדוחסת (PCM) ויחידת שירות (SM). ה־PCM מפותחת ומיוצרת על ידי טאלס אלניה ספייס, ונפחה בדגם הראשוני הוא 18 מ"ק.[5] ה־SM מפותחת ומיוצרת על ידי אורביטל סיינסס, והיא מתבססת על הרכיב STAR פרי פיתוחה של אורביטל, המשמש כבסיס ללוויינים מפיתוחה. בנוסף ה־SM כוללת טכנולוגיות שפותחו עבור הגשושית שחר של נאס"א. ה־SM שוקלת 1,500 ק"ג בדגם הראשוני והיא תכלול את מערכת ההנעה של החללית ואת שני הלוחות הסולאריים שלה.[5] ארבע חלליות הסיגנוס הראשונות שיבנו וישוגרו יהיו מהדגם הראשוני, וכל אלו שיבואו לאחריהן יהיו מהדגם המשופר.[6]

הדגם המשופר יכלול PCM מוארך בעל נפח של 27 מ"ק ולוחות סולאריים קלים יותר. משקלה היבש של הסיגנוס מהדגם המשופר יהיה 1,800 ק"ג.[6] הסיגנוס מהדגם המשופר תשוגר על משגר אנטרס בעל שלב שני משופר מסוג קאסטור 30XL, ולכן תוכל לשאת 700 ק"ג יותר מאשר הדגם הרגיל.[7]

בעת משימה שגרתית תנווט החללית אל סמוך לתחנת החלל הבינלאומית, למקום בו הזרוע הרובוטית של התחנה, קנדארם2, תוכל ללכוד אותה ולעגנה לתחנה. שיטת עגינה זו זהה לחללית היפנית HTV ולחללית הדרגון (בתצורת אספקה).[5] סיגנוס לא תוכל להחזיר מטען לכדור הארץ, זאת מפני שאינה מצוידת במגיני חום שיגנו עליה בעת החדירה לאטמוספירה. עם זאת, ניתן יהיה להעמיסה בפסולת מהתחנה, בדומה לחלליות ה־ATV,‏ HTV ופרוגרס, פסולת שתישרף יחד עם החללית באטמוספירה.[8] החלליות היחידות בהן ניתן להחזיר מטען לכדור הארץ הן הסויוז (המשמשת לשיגור צוותים לתחנה ולחזרתם לכדור הארץ) והדרגון.

ישנן שתי גרסאות נוספות לחללית הסיגנוס הנמצאות בבחינה: גרסה בה ה־PCM תוחלף ברכיבים לא מדוחסים (כגון ניסויים) שיורכבו על התחנה (באמצעות הזרוע הרובוטית או הליכות חלל), וגרסה שתכלול קפסולת חדירה לאטמוטספירה, שתאפשר להחזיר מטען ממסלול לכדור הארץ.[4][9]

הזרוע הרובוטית קנדארם2 מחברת את החללית סיגנוס, במשימת האספקה השנייה שלה, Orb-CRS-2, לתחנת החלל הבינלאומית
הסיגנוס מתקרבת אל תחנת החלל הבינלאומית במשימת Orb-CRS-4, דצמבר 2015
הסיגנוס מתחנת החלל הבינלאומית במשימתה הראשונה Orb-COTS demo, ספטמבר 2013
המשימה כינוי משימה טלאי תאריך שיגור משגר דגם חללית הערות תוצאה
Orb-D1 דייוויד לו 18 בספטמבר 2013 אנטרס סטנדרטי טיסת מבחן ראשונה. עגנה עם בתחנת החלל הבינלאומית. משימה שנייה למשגר האנטרס. הצלחה
Orb-1 גורדון פולרטון סמל 9 בינואר 2014 אנטרס סטנדרטי משימת אספקה ראשונה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
Orb-2 ג'אניס ווס סמל 13 ביולי 2014 אנטרס סטנדרטי משימת אספקה שנייה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
Orb-3 דיק סלייטון סמל 28 באוקטובר 2014 אנטרס סטנדרטי המשימה נכשלה והתפוצצה מספר שניות לאחר תחילת השיגור, עקב כשל במנוע מסוג AJ-26 בשלב הראשון של המשגר האנטרס שנשא אותה. מנוע זה הוא גרסה מותאמת של המנוע הסובייטי NK-33,[10] ועקב הכישלון הוחלט להחליפו במנוע מסוג RD-181, שיסופק על ידי תאגיד אנרגומאש הרוסי.[11] כישלון
OA-4 דייק סלייטון 2 סמל 6 בדצמבר 2015 אטלס 5 משופר שיגור ראשון של הדגם המשופר של החללית; על מנת לעמוד בלוח הזמנים והחוזה עם נאס"א לביצוע משימות אספקה מסחריות, הוחלט לא להמתין להשלמת משגר האנטרס המתוקן, ולשגר את החללית על גבי משגר אטלס 5. הצלחה
OA-6 ריק האסבנד סמל 23 במרץ 2016 אטלס 5 משופר שיגור שני ממשגר אטלס 5. לחברת אורביטל יש הזדמנות גם להזמין שיגור שלישי ממשגר זה אם תהינה בעיות נוספות עם משגר האנטרס. הצלחה
OA-5 אלן פונדקסטר סמל 17 אוקטובר 2016[12][13] אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. התחברות מוצלחת בתאריך 23 באוקטובר 2016. הצלחה
OA-7 ג'ון גלן[14] סמל 21 באפריל 2017[15] אטלס 5 401 משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
OA-8E יוג'ין סרנן סמל 12 בנובמבר 2017 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
OA-9E ג'יימס ת'ומפסון סמל 21 במאי 2018 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-10 ג'ון יאנג סמל 17 בנובמבר 2018 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-11 רוג'ר צ'אפי סמל 17 באפריל 2019 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-12 אלן בין סמל 2 בנובמבר 2019 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-13 רוברט לורנס סמל 15 בפברואר 2020 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-14 קלפנה צ'אולה סמל 3 באוקטובר 2020 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-15 קתרין ג'ונסון סמל 20 בפברואר 2021 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-16 אליסון אוניזוקה סמל 10 באוגוסט 2021 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. הצלחה
NG-17 פירס סלרס סמל 19 בפברואר 2022 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. ‏ עוגנת בתחנת החלל
NG-18 TBA סמל אוגוסט 2022 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. מתוכנן
NG-19 TBA TBA אפריל 2023 אנטרס משופר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. מתוכנן

נאס"א הזמינה שש משימות נוספות, סיגנוס NG-20‏ – NG-25, לאספקת תחנת החלל הבינלאומית (ISS) עד 2026.[16]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיגנוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]