לדלג לתוכן

סיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמרור אזהרה ממערבולת בראשון לציון, הנועד למנוע סיכון.

סיכון הוא אירוע עתידי לא-ודאי עם השפעה שלילית. הגדרה דומה אומצה באוסף התקנים ISO 31000 לניהול סיכונים: "השפעה אי ודאית על המטרות" (effect of uncertainty on objectives). סיכון כרוך בחוסר ודאות לגבי ההשפעות או השלכות של פעולה מסוימת ביחס למשהו שבני אדם מעריכים (כגון בריאות, רווחה, עושר, רכוש או הסביבה), ולעיתים קרובות מתמקד בתוצאות שליליות ולא רצויות.

הבנת הסיכון, הערכת וניהול הסיכון, תיאורי הסיכון ואפילו הגדרות הסיכון שונים בתחומי עיסוק שונים (כלכלה, סביבה, שוק ההון, טכנולוגיית מידע, בריאות, ביטוח, בטיחות וכו').  

נטילת סיכונים היא חלק בלתי נמנע בחייו של האדם, ולעיתים קרובות הניתוח נעשה באופן לא מפורש. למעשה אפילו בחירה לחצות את הכביש פירושה סיכון מחושב. קיים סיכון נמוך אך קיים וידוע להפגע בחצייה ואף סיכון של מוות, אך אדם אינו יכול לנהל חיים ללא חציית כבישים. כצפוי מניתוח זה הפרט בוחר לקחת את הסיכון.

תפיסת סיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת סיכון מוגדרת כאופן שבו מעריך היחיד את ההסתברות לנזק או לאובדן הקשור עם פעולה (או אי-פעולה) נתונה. מדובר בהערכה סובייקטיבית, הכוללת בתוכה שני גורמי סיכון: (א) הסתברות של ההתרחשות (ב) סדר הגודל של הנזק או של האובדן האפשריים.[1]

הבדלים מגדריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשר לסוגיית התנהגות נטילת סיכונים והקשר למגדר מחקרים מצאו כי לגברים נטייה גבוהה יותר להיות מעורבים בנטילת סיכונים. כך לדוגמה, מטא אנליזה משנת 1999[2] העלתה כי גברים נוטלים סיכונים ברמות גבוהות יותר מאשר נשים. בדומה לכך, מחקר על כ-2000 משקיעי קרנות נאמנות, מצא כי גברים נוטים לקחת סיכונים יותר מנשים.[3]

פעולת ההימור כוללת סיכון של כסף או רכוש בהתאם לתוצאה אי ודאית של אירוע עתידי
ערך מורחב – הימור

הימור הוא פעולה המערבת סיכון של כסף או רכוש על חיזוי תוצאה של אירוע שתוצאתו תלויה, באופן חלקי או מלא במזל. אף על פי שבעבור רבים מדובר בצורה של בילוי או אפילו פרנסה, הימורים יכולים להפוך להתנהגות התמכרותית ופוגעת.

המילה "הימור" יכולה להתייחס גם לכל פעילות שבה הסיכון גבוה וההחלטות שנעשות מתבססות על ידע לא שלם. לדוגמה, השקעת מניות בסיכון גבוה, מסעות מסוכנים, ואפילו מערכות יחסים.

חברה וכלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניהול סיכונים הוא תהליך הקשור בניהול שוטף ומטרתו לאתר סיכונים, להעריך את הסתברותם ואת עוצמת הנזק שהם עלולים לגרום, להגדיר אמצעי התמודדות וטיפול בסיכונים, ולבקר את אמצעי הטיפול ואת רמת הסיכונים.

סיכון מוסרי הוא מצב בו פרט או ארגון אשר איננו נושא באחריות לסיכון אליו הוא חשוף, עלול להגביר את מידת חשיפתו לאותו סיכון, אם כתוצאה מכך הוא נהנה מרווחה או תועלת גבוהים יותר. קיומו של סיכון מוסרי מביא לעיוות בהקצאת משאבים ולתימחור יתר של שירותים, כתוצאה ממידע א-סימטרי.

שנאת סיכון היא ההסתייגות של אדם לקבל עסקה שתוצאתה אינה ודאית, על פני עסקה שתוצאתה ודאית יותר, גם אם הרווח הצפוי בעסקה הוודאית נמוך יותר.

שלט המזהיר מפני סכנה באתר בנייה באור יהודה

סיכון (Safety Risk) – שילוב של ההסתברות להתרחשות מאורע מסוכן או לחשיפה לגורם או לגורמי סיכון, ושל חומרת הפגיעה הגופנית או של הבריאות הלקויה שעלול המאורע או החשיפה לגרום;תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תוכנית לניהול הבטיחות), תשע"ג-2013

סיכון קביל (Acceptable Risk) – סיכון שהוקטן עד לרמה שהוגדרה כקבילה בידי המחזיק במקום העבודה, בהתחשב בחובותיו לפי דין ובמדיניות הבטיחות של מקום העבודה;תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תוכנית לניהול הבטיחות), תשע"ג-2013

התנהגות נטילת סיכונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שריפה היא גורם סיכון ידוע מאחר שהיא עלולה להרוג.

התנהגות נטילת סיכונים מוגדרת כפעולה או אי פעולה, המאופיינת במידה של אי-ודאות ביחס לתוצאותיה.[4] התנהגות מסוג זה עלולה להיות מכוונת וכן בלתי מכוונת, כלומר מקרית ולא מודעת. התנהגויות מסוג זה עלולות להוביל להפסדים משמעותיים של האדם וקרוביו ולגרום, באופן בלתי מכוון, לנזק לאחרים. בין שלל ההתנהגויות, המסתכנות ניתן למנות: שתייה לשוכרה, נטילת סמים, נהיגה פרועה, פעולות ספורט מסוכנות, הימורים על סכומי כסף גדולים ופעילויות לא חוקיות. התנהגויות של נטילת סיכון עולות בשכיחותן בהתבגרות המוקדמת, בולטות בהתבגרות המאוחרת ואחר כך נוטות לרדת בשכיחותן.

בגיל ההתבגרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים לנטילת סיכונים הם רבים ומגוונים, וכוללים הן מניעים פנימיים והן מניעים חיצוניים. מניעים פנימיים עשויים לכלול תכונות אישיות כמו חיפוש אחר ריגושים, אימפולסיביות, בדיקת גבולות, הוכחת עצמאות, הוכחת בגרות, יוקרה - רשון להרשים ולקבל אישור מאחרים. מניעים חיצוניים יכולים להיות לחץ חברתי, השפעות תרבותיות, ותמריצים חיצוניים כמו תגמול כספי או חברתי.

הספרות המחקרית מתייחסת, רובה ככולה, להתנהגות נוטלת סיכונים בגילאים הצעירים, בילדות ובגיל ההתבגרות בפרט. ההתייחסות המחקרית להתנהגות זו מתמקדת בארבעה ממדים: הממד הקוגניטיבי, הממד הרגשי, הממד הביולוגי והממד החברתי, אשר קשורים ומשפיעים זה על זה.

ממד קוגניטיבי: חוקרים, העוסקים בתחום הקוגניטיבי, אשר בדקו את הקשר בין נטילת סיכונים לבין קוגניציה, מצאו כי היסודות לנטילת סיכונים הן למעשה בעיות בשיפוט. נמצא קשר מובהק בין התפתחות קוגניטיבית וירידה בהתנהגות נוטלת סיכונים. התפתחות קוגניטיבית ובתוכה "הערכת סיכוּניות", משתפרת לאורך השנים ובשל כך הסיכוי של הפרט להיות מעורב בהתנהגות מסוכנת קטנה עם הגיל ועם התפתחות היכולת הקוגניטיבית. יחד עם זאת, מחקרים אחרים מצאו שמבוגרים וצעירים מעריכים באופן דומה השלכות של התנהגות נטילת סיכונים.

ממד רגשי: במחקרים העוסקים בקשר שבין התפתחות רגשית לבין נטילת סיכונים נטען כי קבלת החלטות אפקטיביות מערבת שיקולים אמוציונליים, המנחים את קבלת ההחלטה. יכולת מוגבלת של וויסות רגשי עלולה להוביל ללקיחת החלטה שגויה. כלומר, רגולציה רגשית מהווה נדבך משמעותי בקבלת החלטות אפקטיביות, ואילו אימפולסיביות היא גורם המגביר משמעותית את נטילת הסיכון. זאת ועוד, רגולציה רגשית וכישורים של קבלת החלטות אפקטיביות, עולים עם הגיל ונמצאים במתאם שלילי להתנהגויות של נטילת סיכונים.

ממד ביולוגי: מחקרים מצאו כי קיים בסיס ביולוגי להתנהגות נטילת סיכונים. פרטים מסוימים הם בעלי "פגיעוּת ביולוגית", התורמת להתנהגות אימפולסיבית ועלייה בהתנהגות נטילת סיכון. נמצא כי אזורים נוירולוגיים במוח עלולים להיות קשורים להתנהגות נטילת סיכון, ביניהם הקורטקס הסנסורי, אמיגדלה, היפוקמפוס ואזורים קורטיקלים נוספים. כמו כן נמצא כי המוליך העצבי "דופאמין" קשור להתנהגות נטילת סיכון - עלייה בערכי הדופמין במוח תורמת לעלייה בהתנהגות נטילת סיכון.

ממד חברתי: הספרות המחקרית המתמקדת בפן הסוציולוגי של נטילת סיכונים מייחסת משקל רב להשפעות תרבותיות וחברתיות בכל הקשור להתנהגות זו. פן זה רואה השפעות אלו כנגזרות של הבדלים אישיותיים, הנובעים מחשיפה לגורמים סביבתיים-חברתיים דוגמת הקשר שבין הורה לילד, אסטרטגיות חינוכיות, קבוצת השווים ומצב סוציו-אקונומי. הבדלים אלו משפיעים על הפרט ועל אופן קבלת החלטותיו ובהתאמה על מעורבותו בהתנהגויות מסוכנות.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • זיידנר, מ., ובן-צור, ח. (2011). איום על החיים ונטילת סיכונים: השלכות לישראל. פסיכו-אקטואליה, (אפריל), 44-55.
  • Boyer, T.W. (2006). The development of risk-taking: A multi-perspective review. Developmental Review, 26(3), 291-345.
  • Doverspike, W.F. (2010). Risk taking behavior. In I.B Weiner, & W. Edward (Eds.), The Corsini Encyclopedia of Psychology, 4, (pp.1471 - 1473). Hoboken, NJ: John Wiley & Sons.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Paul Slovic, Perception of Risk, Science 236, 1987-04-17, עמ' 280–285 doi: 10.1126/science.3563507
  2. ^ James P. Byrnes, David C. Miller, William D. Schafer, Gender Differences in Risk Taking: A Meta-Analysis, Research gate, ‏1999
  3. ^ Peggy D. Dwyer, James H. Gilkeson, John A. List, Gender differences in revealed risk taking: evidence from mutual fund investors, Economics Letters 76, 2002-07-01, עמ' 151–158 doi: 10.1016/S0165-1765(02)00045-9
  4. ^ Deborah Lupton, John Tulloch, 'Life would be pretty dull without risk': Voluntary risk-taking and its pleasures, Health, Risk & Society 4, 2002-07, עמ' 113–124 doi: 10.1080/13698570220137015