צנתר
צנתר או קתטר הוא צינור חלול וגמיש בעל קוטר משתנה ונקבע על פי מד בירמינגהאם, המוחדר לתוך חלק בגוף לשם איבחון או ביצוע הליך רפואי באותו מיקום.
שימושים רפואיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן להחדיר צנתר לגוף בדרכים שונות:
- דרך רשת כלי הדם, לאחר שהוכנס דרך דופן הגוף לכלי דם הקרוב אל העור (למשל לעורק במפשעה). תהליך זה קרוי צנתור
- דרך פתח טבעי בגוף, כמו השופכה
- דרך חתך שנעשה ברקמות – למשל כדי להחדיר צנתר לאחד מחללי הגוף, כמו חלל בית החזה, חלל הבטן או שלפוחית השתן
- הכנסת צנתר דרך חתך ניתוחי בגוף.
קיימים הליכים רפואיים רבים הנעשים באמצעות צנתר. לדוגמה:
- הכנסת צנתר דרך חתך ניתוחי, בדרך כלל כדי לנקז נוזלים מאתר הניתוח גם לאחר שהניתוח הסתיים והחתך נתפר (למעט הקטע שהצנתר הוכנס דרכו)
- החדרת צנתר לחלל בית החזה לשם ניקוז נוזלים או אוויר
- החדרת צנתר לכבד דרך כלי הדם לשם הזרקת תרופות ממוקדת
- הכנסת צנתר לשלפוחית השתן דרך השופכה כדי לנקזה
- החדרת צנתר למוח דרך הגולגולת כדי לנקז נוזלים ממנו, או החדרת צנתר לכלי הדם במוח כדי לאבחן חסימות בהם ולפתוח אותם
- צנתור לב, שבו מחדירים צנתר לעורקי הלב במטרה לאבחן חסימות בהם ולטפל בהן.
צנתר בלון
[עריכת קוד מקור | עריכה]צנתר בלון הוא צנתר שלקצהו מחובר בלון. צנתר זה משמש בעיקר בצנתור טיפולי. למשל, לפתיחת עורק כלילי בלב, החסום כתוצאה מטרשת עורקים.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה "צנתר" מופיעה פעם יחידה בתנ"ך[1] במשמעות של צינור המוליך שמן למנורה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן למצוא עדויות לצנתרים לניקוז שלפוחית השתן כבר בטקסטים היסטוריים מיוון, אסיה וסוריה הקדומות, החל מ-3,000 שנה לפני הספירה. הסינים הקדמונים השתמשו בגבועלי בצל, הסורים השתמשו בקני עץ, והרומים, ההינדו והיוונים הקדמונים השתמשו בצינורות עץ או מתכות יקרות. צנתרי מתכת מעוצבים בצורה אלסטית החלו להתפתח במאה ה-11 לספירה, בדרך כלל מכסף בשל היותו רך יחסית ותכונותיו האנטיספטיות.[2]
רבים מציינים את בנג'מין פרנקלין כממציא הצנתר הגמיש הראשון, עבור אחיו שסבל מאבנים בכליות, במאה ה-18. עם זאת, על פי הערת שוליים במכתבו ייתכן שהצנתר הומצא כבר בשנת 1720 על ידי Francesco Roncelli-Pardino.[2][3]
צנתרי גומי פותחו במאה ה-18, אך בתחילה לא היו מוצלחים. בשנת 1844 פותח צנתר גומי מגופר, שהיה חזק ועמיד יותר, ואיפשר ייצור המוני. בשנת 1935 פותח לראשונה צנתר בלון מגומי לטקס על ידי האורולוג Frederic E.B. Foley, והוא קרוי על שמו "צנתר פולי". הצנתר הסטרילי לצנתור עצמי הוצג לראשונה בשנת 1971 על ידי האורולוג Jack Lapides. ישנם צנתרים מחומרים שונים (כגון ניילון, פוליאוריתן ועוד), אך החומר הנפוץ ביותר הוא סיליקון.[2]
