לדלג לתוכן

קונטרה-טנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קונטרה-טנור הוא קול שירה גברי המקביל במנעדו לקול האלט והמצו-סופרן. לעיתים נדירות הוא אף מקביל לקול הסופרן על ידי שימוש בפלסט.

הקול היה בשימוש במקהלות באירופה החל מאמצע המאה ה-16, הוא שימש בפוליפוניה ובמיוחד במנעד האלט. המונח עצמו נטבע באמצע המאה ה-17 באנגליה. במהלך התקופה הרומנטית הפופולריות של הקול עלתה ומספר מלחינים כתבו במיוחד לקול זה. במחצית השנייה של המאה ה-20 חזר הקול להיות פופולרי וגם הרפרטואר לו גדל.

ביצירות הפוליפוניות של המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15 היה הקונטרה-טנור קול שהתווס ל"סופריוס" (הקול העליון) ולטנור. בעקבות כתיבת יצירות בעלות ארבעה קולות, כמו של יוהנס אוקכם ויאקוב אוברכט, התפצל הקול ל"קונטרה-טנור אלט" ול"קונטרה-טנור בס" אשר היו בהתאמה מעל ומתחת לטנור. באיטליה הפך "קונטרה-טנור אלט " לאלט, בצרפת ל-Haute-contre ובאנגליה לקונטרה-טנור.

בכנסייה הקתולית בתקופת הרנסאנס נאסרה שירת נשים בכנסיות. בשל כך, הקונטרה טנור שימש כתחליף לקולות הנשיים במוזיקה הליטורגית. כאשר החלה אופנת הקסטרטו בתחילת המאה ה-17 התפתחה חשיבות ייחודית לקול ונכתבו לו תפקידים באופרות המוקדמות.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונטרה-טנור בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.