לדלג לתוכן

תחנות'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר-האור (בערבית, ג'בל אל-נור), בו על פי המסורת המוסלמית, התבודד מוחמד בעת שעשה תחנות' ערב חזיונו את המלאך ג'יבריל.

תחנות'ערבית, تحنّث) הוא מנהג קדום שנהגו לקיים כמה אוכלוסיות בחצי האי ערב הטרום אסלאמי, ובפרט שבט קורייש.[1] מנהג זה התאפיין בהתבודדות, לפרק זמן מה (למשל, חודש ימים), במקום רחוק ממקום המגורים ובמיוחד בסביבה טבעית המאפשרת חשבון נפש באין מפריע. בדרך כלל היה חוזר המתבודד לביתו בסיום כל יום. המנהג התאפיין גם בכמה פולחנים נוספים.

למנהג התחנות' חשיבות במחקר ההיסטורי, וההיסטוריוגרפי של דת האסלאם (כמו גם במחקר היסטורי-פסיכולוגי), שכן על פי המסורת המוסלמית, בעת שביצעוֹ מוחמד בן עבדאללה (הנחשב לנביא האסלאם) נגלה אליו לראשונה מלאך האל ג'יבריל (המזוהה עם המלאך גבריאל מן המסורת היהודית).

מאפייני התחנות'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • התבודדות במקום מרוחק (הכוללת שיבה הביתה, למשל, אחת ליום או כמה ימים).
  • חשבון נפש על מעשים לא מוסריים.
  • פולחן הכולל מתן צדקה לעניים (זכאה).
  • הקפת הכעבה במכה, לרוב 7 פעמים, בסיום התחנות'.

המנהג והאסלאם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד בן עבדאללה נחשב באסלאם לאחרון הנביאים, ולנביא החשוב ביותר מכל הנביאים. על פי דת האסלאם, פסוקי הקוראן ספר הקודש של דת זו, הורדו למוחמד בעל-פה, על ידי המלאך ג'יבריל (גבריאל).

לפי המסורת המוסלמית, באחת הפעמים שעשה תחנות', הגיע מוחמד אל הר האור (הר אל-נור, جبل النور) והתבודד שם. בעת תקופה זו, בעודו מתבודד במערת חירא (غار حراء) בהר זה, נגלה אליו לראשונה המלאך גבריאל, בלילה (לילה המכונה "ליל הגורל" - "לילת אל-קדר"). קובץ החדית' הידוע "צחיח אל-בוח'ארי" (صحيح البخاري) מספר כך:

אז בא אליו המלאך גבריאל ואמר: קרא! אמר (מוחמד): אינני קורא (בגרסה אחרת: מה אקרא?). אז הוא תפס אותי ולחץ אותי עד שתש כוחי, אז שילח אותי ואמר: קרא! אמרתי: אינני קורא. אז הוא אמר: קרא בשם ריבונך אשר ברא, ברא את האדם מטיפת דם מעוּבּה [או 'קפוא'], קרא, הן ריבונך הוא רב חסד, אשר לימד בקולמוס, לימד את האדם את אשר לא ידע.

הפסוקים האחרונים (מהמילים: "קרא בשם ריבונך" ואילך) מופיעים בקוראן כ"סורת אל-עַלַק" (סורת הדם המעובה (או 'סורת הדם הקפוא') מס' 96), ומובאים כאן בתרגומו של אורי רובין[2]. לסיפור ההתגלות יש גרסאות רבות במסורת המוסלמית שנבדלות זו מזו אך בפרטים אחדים.

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האסלאם, מבוא להיסטוריה של הדת, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, מהדורה שנייה, שנת 2000, פרק 1.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ M.J. Kister, "Al-Taḥannuth’: An Inquiry into the Meaning of a Term," Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, 31,2 (1968), 223-236.
  2. ^ קוראן, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשס"ה 2005.
ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.